פלרמו - גלידה בלחמנייה

היום טסנו מרומא לפלרמו. טיסה של שעה. בבוקר אספה אותנו מונית שהזמנו באינטרנט (אוי, כמה טוב שיש שירות הזמנות ולא צריך לדבר עם אף אחד). הלך מהר מאוד וכבר הגענו לפלרמו. לפי אמיר ההמתנה על המסלול היתה ארוכה יותר מהטיסה. מונית חבוטה הסיעה אותנו משדה התעופה לאכסניה. בהתחלה חיפשנו שלט ולא מצאנו, חשבנו לרגע שהגענו למקום הלא נכון. בדיקה מדוקדקת יותר גילתה שאנחנו צריכים לצלצל באינטרקום. בעל הבית פתח לנו דלת קטנה בתוך הדלת הענקית של הכניסה ולקח אותנו במעלית לקומה השניה. שם התגלתה לענייניו דירה משופצת להפליא, בדיוק כמו באתר האינטרנט. קיבלנו 2 חדרים. שניהם מאוד יפים, עם תקרות מצוירות כמו בטירה עתיקה. החדר שלנו היה עם חדר אמבטיה בערך באותו גודל של החדר. אצל הילדים היה רק מקלחת אבל יפה מאוד. ואז אמרנו - נלך לאכול. ומה גילינו? שזה יום חג וכל העיר סגורה. כמו ביום כיפור. הכנסיות, המסעדות, החנויות. בעודנו צועדים ראינו חנות כלבו גדולה שהיתה פתוחה. ואז הבנו שבקומה העליונה יש מסעדה והיא פתוחה. זה היתה המסעדה היקרה ביותר שנאכל בה אי פעם כאן . אבל מה לעשות - לא היתה ברירה אחרת. מכוון ששאר הדברים בכלבו היו מאוד יקרים הם נשארו שם ואנחנו צעדנו בחום הכבד חזרה למלון. נחנו, כתבנו בלוגים ובערב יצאנו שוב לטייל. הפעם לכיוון הים. הטיילת של הנמל לא משהוא ( לקוראים הרומנים - כמו mangalia). אבל שם התוודענו למאכל מיוחד במינו - גלידה בתוך לחמנייה. כן ,כן. מקבלים גלידה ולצידה לחמנייה ואוכלים. אפשר לבקש את הגלידה בתוך הלחמנייה מלכתחילה וגם קצת קצפת מעל. אני די התחלחלתי, יורם היה פתוח יותר והסביר לי שגם הגביע עשוי מקמח. נו מילא. היה לידנו שולחן של איטלקים, כמו שמראים אותם בסרטים, עם הרבה ילדים ודורות ובשולחנם ראינו את כל התפריט. אנחנו הינו קונסרבטיבים יותר והזמנו את הטעמים הרגילים - שוקו - פיסטוק לאמא; וניל עם פיצוצים ותות- אמיר; קוקוס עם תות - יוני ווניל לתמר. הזמנו גם קפה פרדו (כאשר אני פינטזתי על קפה קר כמו בארץ) ובמקום קיבלנו אספרסו קטן שהתקרר. נו, ככה לומדים. שוב צעדנו הביתה. השעה היתה כבר 21:00 והכל נפתח מחדש. רגע לפני שחשבתי שסיימנו את היום, אמיר ויוני נזכרו שלא קיבלו ארוחת ערב. נאלצנו להזמין פיצה שאכלנו בחדר. למדנו בדרך הקשה שפפרוני זה לא סלמי אלא פלפל אדום - מה שהפך חצי פיצה ללא רלונטית.
בסוף כולם נרדמו.