אוסטריה 2014 - אפריל 14

בוקר במינכן. סוף סוף ישנו במיטות עם מזרנים רגילים וקשים לא כמו בכל המיטות עד עכשיו. אנקה הלכה לסופר הקרוב להביא קצת אוכל לארוחת בוקר ושאר בני הבית התארגנו בעצלתיים. קבענו שמבקרים במוזיאון המדע. לאחר בירור קצר של כלי התחבורה בעזרת האפליקציות הנהדרות של  s-bahn הבנו שיש אוטובוס ממש קרוב שלוקח אותנו למוזיאון. לא התארגנו על כרטיסים לאוטובוס מראש כי ראינו אתמול שאפשר לקנות כרטיסים באוטובוס, אבל זה לא עבד במבחן המציאות כי המכונה באוטובוס מקבלת רק כרטיס אשראי וכנראה כרטיס מקומי בלבד. אז עשינו נסיעה אחת בחינם. אבל אל דאגה, נקנה כרטיס יומי בהמשך היום. 

מוזיאון המדע כאן הוא אחד הגדולים בעולם ובארבע השעות שבילינו בו ראינו רק חלק קטן מהדברים. ראינו אפילו ניסוי של הובלת חשמל בזרם גבוה מאוד שגרם לסוג של ברק. 

יורם היה מאוד מרוצה והסביר לילדים על המיצגים השונים. 

ביציאה מהמוזיאון רצינו להמשיך לביקור במרכז העיר אבל ליוני כאב הראש וכולנו חזרנו הביתה. אכלנו את כל מה שמצאנו כי הינו מאוד רעבים וכאן המסעדות סגורות בין 14:30 ל 18:00. 

בכל זאת לא ניכנענו לגמרי, וב 19:00 הצלחנו לצאת שוב לבקר במרכז העיר. המזג אוויר בחוץ קר, במיוחד כשיש רוחות. פגשנו את פטר ומריקה במקרה ברחוב והחלטנו ללכת לאכול ביחד כי היום יש לפטר יום הולדת. הלכנו למסעדה שכתוב היה שיש לה פסטה ללא גלוטן. לצערה של תמר גם כאן הפסטה נגמרה אז היא נאלצה לאכול אורז ולטעום קצת סלמון. כל השאר היו די מרוצים מהאוכל ושתינו יין לכבוד החוגג שהיה נדיב מאוד והזמין אותנו. 

השעה כבר 22:00 והילדים היו די עייפים. תפסנו אוטובוס חזרה די מהר והלכנו לישון. מחר יש תוכנית מפוצלת: הבנים הולכים לראות את האצטדיון של באירן מינכן והבנות הולכות לקניות.  

אוסטריה 2014 - אפריל 13

קמנו והיום יש פטור מהכנת ארוחת בוקר. המלון הציע ואנחנו הסכמנו. ארוחות הבוקר כאן הם בופה עם גבינות ונקניקים, כמה סוגי לחם, ממרח כבד במקום ריבה, מיצים והכי חשוב שוקו. 

בזמן שיואנה ארזה אבא הלך עם יוני ותמר לסייר בבית המעבר ועשה להם שיעור קטן בהיסטוריה של ימי הביניים. ליד המלון יש מתקני עץ לילדים שזכו לביקור נמרץ. 

יצאנו לדרך בסביבות 10:30. היעד - ארמון נוישוישטיין. המעבר בין אוסטריה לגרמניה בקושי מצויין בכביש. לא גבול, לא דרכונים. זה ממש נחמד לגור באירופה. בזכות זה שהזמנו כרטיסים באינטרנט, חיכינו בתור הקצר יותר. הפקידה היתה מאוד מופתעת שהזמנו לסיור ב 11:00 ובאנו לקחת את הכרטיסים רק ב 11:15. בכל זאת נתנה לנו אותם והשיעור באנגלית היה בשעה 12:35. את הדרך לארמון אפשר לעשות ברגל או בכירכרת סוסים. וזה בידיוק ההזדמנות שיוני חיכה לה: לנסוע בכירכרה. אז כל הילדים ואנקה התפנקו בנסיעה וההורים הצעירים והנמרצים עלו ברגל (קילומטר וחצי). הדרך עוברת בתוך יער והיא מאוד יפה. את הדרך חזרה עשינו כולנו ברגל ואפילו בחרנו בשביל אדמה שמקצר. הפריחה כאן בשיאה ויש פרחים לבנים, סגולים וצהובים. 

את הארמון מבקרים בקבוצות גדולות, שיוצאות בדיוק (אבל בדיוק) בזמן. המדריכה היתה די יבשה אבל סיפרה את כל העובדות. לודוויג השני הוא זה שבנה את הארמון אבל הספיק לגור בו רק חצי שנה. אחרי מותו המסתורי בגיל 40 הארמון ניפתח לציבור. המוטיב בתוך הארון (שלא כל הקומות בו גמורים), הוא ברבור הלקוח מתוך האופרה של ווגנר ובכלל כל הציורים בחדרים מתוך האופרות של ווגנר שאותו מאוד אהב ומימן. הסיור יחסית קצר אך ממצה. ראינו גם את הנוף היפה של האגם מהמרפסת. 

בסביבות 13:30 סיימנו את הסיור והינו מאוד רעבים. המזנון שליד הארמון הציע ציפס שביררנו שמטוגן בניפרד וגם תמר אכלה ממנו בתיאבון רב. מכרו גם סופגניות ממש כמו בארץ. וכמובן מגנום (שזה בערך המזון היחיד שתמר אוכלת בחוץ). 

ביום ראשון התנועה ערה בכבישים ומערכת הניווט לקחה אותנו בדרכים עקיפות כדי להמנע מהעומס. דווקא נחמד מאוד לראות את הכפרים. לאחר שעה וחצי הגענו למינכן. 

בעל הבית היה מאוד אדיב והדירה טובה מאוד. יש בה אינטרנט!!!

יואנה ויורם הלכו להחזיר את האוטו. גם הפעם עצבנו אותנו כי מצאו איזה שהיא שריטה מיקרוסקופית על מכסה המנוע (בפעם הקודמת קבלנו קנס על זה שהאוטו היה מלוכלך מדי...). חזרנו באוטובוס לבית וכך למדנו את סביבת הבית וכמה שנוח וברור לנסוע באוטובוס. את ארוחת הערב הילדים אכלו בבית. יורם ויואנה אכלו במסעדה ליד הבית. בכלל יש המון מסעדות ובתי קפה למטה. הינו מאוד רעבים והיה מאוד טעים ונעים. סוג של מסעדה שכונתית, ידידותית מאוד עם אוכל מקומי. כשיורם ביקש בירה מהבקבוק המלצר התרעם והביא לו בירה מקומית מהחבית. לאנקה עשינו טייק אוואי והיא היתה מאוד מרוצה. 

לילה טוב לכולם. מחר נוסעים לבקר במוזיאון המדע. 

אוסטריה 2014 - אפריל 12

היום זה יום נסיעות. בערך 250 ק״מ בשני חלקים - החלק הראשון והארוך יותר עד אינסברוק ואחרי זה עד reutte. פטר ומריקה נישארו עוד יום בהינטרגלם כך שאנחנו לבדנו יומיים. הנסיעה לאינסברוק היתה עדיין בין ההרים. עצרנו אחרי שעה וחצי לאכול משהו, אחרי הכל במקום לצאת ב 9:00 יצאנו רק ב 10:30 וכמעט צהרים. לא הצלחנו למצוא אזור פיקניק מדוגם אלא רק שיפולי מדרון סקי ירוק ואכלנו מהצידה שהבאנו אתנו. הנסיעה עברה בנעימים גם בזכות תחנות הרדיו הטובות שמשמיעות מוזיקה שהילדים אוהבים. האוטו שלנו, וולקסוגן שארן מאוד מתוחכם ויודע כמובן להשמיע מוסיקה מהטלפון דרך חיבור הבלוטוס. יש לו גם שני סוגי ווליום- אחד למדיה ואחד למערכת הניווט. ובכלל אני מאהובת במערכת הניווט שמדברת אלינו בנימוס רב ומבקשת ממש יפה שניפנה. כאשר מצפה לנו נסיעה ארוכה יותר מ - 10 ק״מ היא אומרת״ תמשיכו ישר הרבה מאוד״.

באינסברוק לא תיכננו יותר מדי אטרקציות -רק לטייל קצת במרכז ולמתוח רגליים. הצטיידנו בכתובת של מסעדה שמגישה גם מנות ללא גלוטן ומסתבר שהיא ממש במרכז. (Solo a vino). מצאנו גם חניון תת קרקעי כך שיכולנו להשאיר בו את המזוודות בלי דאגה. ליד החניון היה פארק גדול שבו הילדים קפצו במתקנים דמויי טירה. הכל בנוי מעץ וזה מאוד נחמד. המסעדות כאן עושות הפסקה בצהריים ואנחנו נכנסנו ממש ברגע האחרון. זו הסיבה כשניראה שמהמנות ללא גלוטן לא נישאר - רק אורז ורוטב של ספגטי בולונז. אחרי כמה טעימות בודדות מאוד האכילה הסתימה עבור תמר. שאר המנות היו טובות והינו שבעים ומוכנים לסייר בעיר. 

יואנה תמיד שוכחת שמדובר בטיול בעיר עם ילדים ולא לבד ותמיד מופתעת מההתנגדות כאשר לא מדובר בתוכנית שכוללת אטרקציות מכוונות בדיוק לילדים. מנסים להתעלם, לשכנע להסתכל מסביב ובסוף גם מצליחים. המרכז הישן מאוד ממוסחר, עם המון חנויות למזכרות לתיירים. בצידי הרחובות יש בתים מ 1400 ו 1500 מאוד יפים. ראינו גם את הבית בו נולדו אבא של מוצארט ואחותו. קנינו קצת מזכרות, שתינו קפה לא משהוא ובסביבות 17:30 חזרנו לאוטו. החניה עלתה 7.5€. סביר עבור מרכז העיר. הנסיעה לראוטה חצתה את ההרים והיתה מאוד יפה. היה קצת גשם אבל סך הכל מזג האוויר היה ממש מדהים. 16 מעלות . עלינו וירדנו 2 הרים ופתאום הגענו. מסתבר שהמלון שלנו שוכן בתוך חצר של תחנת מעבר מתקופת ימי הביניים. זה נמצא בעמק, בין 2 רכסים ומדובר בסוג של מבצר. למעלה משני צידי ההר נמצאים שרידים של ארמונות. אולי מחר נלך לבקר בהם. כאן למטה בנו מוזיאון בתוך הבניין המשוחזר. 

נברר מחר אם שווה ביקור או לא. הדירה ששכרנו כאן, הפעם דרך booking.com, ממש עולה על הציפיות. יש 2 חדרים גדולים מאוד , וסלון עם שפה פתוחה. יש גם אמבטיה סוף סוף. אמיר מאוד התגעגע...

ובאותו חדר יש גם מקלחת ועדיין נישאר הרבה מקום. רק חיבור לאינטרנט אין :(

אוסטריה 2014 - אפריל 11

זה היום האחרון שלנו באיזור ולא עושים סקי. התברכנו ביום שמשי חם ונעים. כל הכנות הבוקר עברו ברגוע יותר מאחר ואין שעה קבוע להספיק. במרחק של 50 ק״מ נמצא מרכז ההסברה ומוזיאון של הפארק הלאומי הטבעי "hohe toern" . קראנו על זה בtrip advisor ולא הינו לגמרי סגורים איך לשמורת טבע יש כתובת. מאחר ולא התעסקנו הפעם בקניית סים ואנחנו מסתפקים כל יום ב 20 דקות wifi שמסופקים לנו בבית הצמוד, לא היו בידינו אמצעי תקשורת חכמים מדי אז נסיעה והחלטה במקום הם הדבר הבטוח והיחיד שיכולנו לעשות. פטר ומריקה התארגנו באותו הזמן בידיוק ויצאנו לדרך ביחד. הגענו בלי בעיות והדבר הראשון שעשינו זה לשבת לשתות כוס קפה ועוגה והילדים זכו לשוקו. במרכז יש מוזיאון על החיים באלפים, עם סרטים שמסבירים איך ההרים נוצרו בעזרת סרט תלת מימד, ותצוגות אינטראקטיביות לילדים - של קרחון ושל הר עם מחילות למרמיטות שאפשר לזחול דרכם (הילדים ויורם) , מינרלים ואבנים יקרות שחפרו מתוך ההר והמון סרטי טבע כי מה לעשות ההרים שסביבנו ממש יפים.

אחרי המוזיאון קיבלנו המלצה לנסוע לראות את מפלי kriml. זה נסיעה של 20 ק״מ. בשלב זה הינו כבר מאוד רעבים ומאחר ובאיזור לא מצאנו שום מסעדה שמגישה מנות ללא גלוטן, עצרנו בסופר הקרוב והצדטידנו בכמה קופסאות שימורים. את הפיקניק עשינו בחניה של המפלים. אומרים שהאוכל הכי טעים כשרעבים - אז כך היה. אפילו קינחנו בתותים (תמר),  ובאננס משומר. המפל הוא מול החניה וכרוך בהליכה לקראתו כדאי להגיע למרגלותיו. אבל יש נחל בדרך כך שהילדים עצרו להקפיץ אבנים. הלכנו קצת בתוך יער עם עצים גבוהים. בדרך פגשנו אנדרטה לזכר קבוצת יהודים שחצתה את האלפים ב 1947 בדרכם לפליסטנה דרך איטליה. הם הלכו 15 שעות עד איטליה. ב 2007 שיחזרו את המסע וקראו לדרך מעבר השלום. זו היתה פינתו ״ההיסטוריה היהודית ״ להיום. 

כשהיגענו למפל תמר מאוד התאכזבה שלא יכלה לגעת בו. הרסיסים של המים אמנם נגעו בנו. חזרנו בהליכה של שיווי משקל על בולי עץ שהיו מונחים לצד הדרך.  ואפרופו בולי עץ והניקיון המדהים שיש כאן- בשירותים, ברחוב ובכל מקום. ראינו קבוצה שחטבה עצים ובסוף העבודה פשוט תיטאו את המדרכה שלא תישאר נסורת (כן, גם אם זה אורגני אפשר לנקות את זה). 

ראינו שיש כביש לפנינו שנקרא דרך האלפים והתחלנו לעלות בו. עלינו עד 1500 מטר ועצרנו רבות לצפות בנוף. מאוד מאוד יפה. מצד אחד העמק עם בתי העץ הפזורים ומצד שני כל ההרים המסיבים עם הפסגות המושלגים. 

בסביבות 17:30 התחלנו לחזור. תמיד עוצרים בסופר בדרך הביתה. הפעם ראינו גם רשת שנקראת dm שמספרים שיש בה דברים ללא גלוטן. זה בעצם סופר פארם עם מחלקת טבע וספר. (איפה שמסתפרים). מצאנו עוד כמה דברי אוכל שלא היכרנו- ניראה מה תהיה הצלחתם. היגענו הביתה ב 20:00 בדיוק עם פטר ומריקה. עשינו ארוחת ערב משותפת כרגיל והחלפנו חוויות. כמו כן התחלנו לארוז כי מחר נפרדים מהבית ומתחילים את דרכינו לכיוון מינכן דרך אינסברוק וטירת נוישוישטיין.  

אוסטריה 2014- אפריל 10

תמר קמה בבוקר עם התובנה שלגלוש במדרון הקטן בלי מדריך יהיה משעמם. אז היא אמרה שהיא רוצה גם לקורס והיא מוכנה לעלות למעלה על ההר. נוגה השתכנע גם ומיד הלכנו לקנות גם להם עוד יום של קורס. הציוד חינם כבר - לא ברור לגמרי מה הכללים אבל אנחנו זורמים אתם. המבוגרים שלא עושים סקי בילו את הבוקר בבית בקריאה והכנת אוכל לצהרים. הילדים חזרו מורעבים. הפעם עשו פעמים את המדרון. יוני חזר עם מיגרנה ואמיר עם רגליים קפואות עוד פעם. הם לא חזרו לפעילות אחרי הצהרים. לעומתם תמר, נגה וטום הלכו בשמחה. יואנה ויורם החליטו לנצל את הכרטיסים של הרכבל ולעלות לראות את תמרי הגיבורה. מזג האוויר היום מעונן מאוד, למטה יורד גשם אבל למעלה על ההר יורד שלג. איך שירדנו מהגונדולות בתחנה העליונה, ערפל כבד כיסה את האיזור. פטר היה למעלה. ראינו את תמר שמה את המגלשיים והמקלות. לא היה ברור אם היא תצליח לראות את המדריך שתוכל לעקוב אחריו. אבל פטר הלך בעקבותיהם. אז בלב פחות כבד ירדנו עם הגונדולה לתחנה האמצעית לצפות בה יורדת. הם הגיעו די מהר, כמו אלופות. המדריך אמר שהם יעשו עוד פעמיים אז החלטנו לחכות עוד פעם אחת ואז לרדת. לפטר יש מצלמה gopro אז הוא צילם אותם בפעולה. מה שבטוח שיחסית לצמר הגפן שאנחנו עוטפים אותם הם קצת מתחשלים, סוחבים לבד את הסקי וזהו בערך. בכל מקרה עם הבנים נכשלנו (טוב, אבא שלהם היה די בצד שלהם), והם הפסידו את החצי יום השני לטובת שריצה בבית. 

החזרנו את ציוד הסקי ומחר מתכננים לעשות טיול באזור לפני שמתחילים להצפין לכיוון מינכן.

 

אוסטריה 2014 - אפריל 9

קמנו לבוקר מושלג. איזה כיף!

מאוד יפה שיורד שלג, וזה גם אומר שיש סיכוי שאפשר יהיה לגלוש היום...

החלק הפחות נעים הוא שיש 6- מעלות בחוץ.

התארגנו כרגיל ויצאנו עם הילדים לגונדולה. היום הם גולשים במדרון הארוך שיואנה ומריקה עשו אתמול.

יואנה פרשה, אז הורדנו את הילדים והלכנו להחזיר את הציוד. אבל הגענו אחרי עשר, אז היום כבר הלך (מניאקים). השארנו את הציוד וחזרנו לגונדולה. ההורים והסבתא הגאים עלו בגונדולה עד לאמצע הדרך וחיכו בסבלנות לילדים.

גם פטר עלה איתנו והמשיך עד לפיסגה. אנחנו חיכינו בסבלנות תוך כדאי שתיה תה חם עם לימון והסתכלנו כל הזמן במעלה ההר שהמה אנשים, ילדים עם סקי וסנובורד.  בסוף הצלחנו לאתר את הקבוצה של ילדים שלנו. הם הגיעו. החמודים הגיעו מלאים חוויות, אבל כנראה שהיה קשה מדי או קר מדי ותמר ואמיר עשו קולות של פרישה :(. תמר אמרה: ״אמא זה סקי משוגע אני רוצה סקי רגיל״

חזרנו במהרה למלון, כדי להספיק לאכול (באחת ורבע צריך לחזור). גם מריקה חזרה וסיפרה שהיה לה מדריך פרטי שלימד אותה לעשות פרלל ושהיה ממש כיף.

אכלנו לשובע, אבל גם אחרי שנרגענו אמיר ותמר עדיין לא מוכנים לחזור. גם נגה לא מוכנה לעלות שוב, אז נשארו רק טום ויוני.

יורם לקח אותם לגונדולה ומריקה לקחה את אמיר והבנות למדרון הנמוך כדי לגלוש בביטחה ובכיף.

יואנה ויורם יצאו לטיול רגוע במרכז העיירה, המלאה במלונות ובמסעדות. אבל כמעט כולם סגורים. בסוף התיישבנו במסעדה בה אכלנו ביום הראשון והזמנו קפה ושטרודל תפוחים. הקפה גרוע כתמיד, אבל השטרודל לא רע.

זהו, כבר שלוש וצריך לאסוף את הבנים מהשיעור. 

הריטואל הקבוע הוא שאחרי שיעור הסקי שלמרות שנמשך רק שעתיים שלוש אחרי ארוחת הצהרים הרעב גדול מאוד. מיד הכנו עוד קצת אוכל להשביע את הספורטאים הצעירים.  הצלחנו גם לשכנע את אמיר להמשיך את הקורס עוד יום כך שמחר הבנים הולכים לעוד יום של גלישה על ההר הגבוה בעוד הבנות נשארות לגלוש חופשי במדרון הקטן. כל אחרי הצהרים הם בילו בגלישה משותפת ביחד עם מריקה. ומה שמדהים הוא שאחרי מנוחה קטנה המשיכו לשחק גומי ( כן, המשחק הזה שקופצים )  וכדור ועוד כל מיני דברים שזזים בהם. רק עכשיו ב 21:30 כולם נכנסו למיטות. 

לילה טוב. 

אוסטריה 2014- אפריל 8

אז אתמול יורם שילם על יום מהנה של סקי במיגרנה אימתנית.

בלי קשר, יואנה החליפה אותו בשיעור היום, והוא עבר לאגף מנהלות, יחד עם אנקה וכך הוא מתאר את היום: 

יואנה, אנקה ואני הורדנו את הילדים במקום המפגש עם המדריך ויצאנו לחנות ההשכרה להחזיר את הציוד ולבטל את הקורס שלי. אפשר לקבל החזר על הציוד, אבל על הקורס רק עם אישור מהרופא. אז במקום לחפש רופא, יואנה החליפה אותי בקורס, וכך הכל הסתדר.

יואנה הצטרפה למריקה בקורס עם המדריכה המבוגרת, שהבטיחה להם שאחר הצהריים הם יעלו למדרון גבוה. בינתיים, הילדים נסעו ברכבת מצועצעת למדרון אחר, קצת יותר גבוה, אבל יותר דליל באנשים, ועם יותר שלג.

אחרי שאנחנו - המבוגרים האחראיים וידאנו שהילדים מצליחים לרדת את החלק האחרון במדרון, שהיה קצת תלול, יצאנו לקנות כפפות וגרביים לתמר וגרביים ליואנה. ליד הרכבל הגדול פגשנו את פטר, שסיפר לנו שיואנה ומריקה עלו כבר עכשיו למדרון הגבוה ברכבל, ושהן לא יחזרו לארוחת צהריים. גם פטר לא חוזר לארוחת צהריים, אז נשארנו אנקה, אני והילדים.

רק חנות אחת נותרה פתוחה (אנחנו ממש בסוף העונה) אבל היו שם גם כפפות וגם גרביים. כל הכבוד!

כבר אחרי 11, אז אנקה חזרה למלון, כדי לחמם את האוכל, ואני נסעתי להביא את הילדים.

אחרי ארוחת הצהריים (מרק ובולונז) הילדים חזרו לסקי (כבר אמרנו שהם מאוד מאוד נהנים?) ואנחנו, המסיעים, הלכנו לעשות קצת קניות בסופר ולשתות קפה בקפיטריה היחידה הפתוחה. קפה לא משהו, גם עוגה לא משהו, אבל תוך כדי הקפה והעוגה, נצפתה הרכבת מחזירה את הילדים למקום המפגש הראשי (השלג נגמר במדרון הגבוה, אז הילדים חזרו למדרון הנמוך יותר). וטוב שכך, אחרת היינו מחכים להם לשווא במקום שהם לא נמצאים בו. שם מצאנו גם את יואנה, שמסתבר שכבר סיימה את הסקי בשתיים, כי כאבו לה השרירים אחרי הסקי של הבוקר. בלי מפתח לבית היא הסתובבה וחיפשה את שאר בני ביתה ומצאה אותם לבסוף, אבל רק לקראת סוף היום. מחר היא תצטייד טוב יותר (לפחות במפתח לבית...). וכך היא מתארת את מהלך היום: 

כמו שיורם סיפר לא היתה ברירה אלה להחליף אותו בקורס. בהתחלה אמרתי - נו טוב, את המדרון הפשוט הזה אני באמת יודעת לרדת, משעמם. אבל די מהר הוחלט שאנחנו אמיצים מספיק והשלג למעלה על ההר הרבה יותר טוב אז כדאי לעלות. המזל שלי שעליתי כבר אתמול והבנתי איך זה הולך עם הגונדולה וסקי שצריך לשים מבחוץ על הדלת. הבנתי גם שלא כדאי להסתכל לכיוון המדרון אלא לכיוון העליה כי זה פחות מפחיד. לרכבל יש שתי עצירות. בדרך למעלה ראינו כבר מצילים / מורידים מישהו באלונקה. כשהגענו למעלה ביררנו היטב מה סוג המסלול שאנחנו יורדים והמדריכה הבטיחה שזה מסלול כחול עד התחנה האמצעית ומשם למטה זה אדום - כך שאנחנו לא עושים את החצי השני. נרגענו קצת ויצאנו לדרך. המסלול באמת רחב מאוד, ולא מאוד תלול. מריקה קצת חששה שתיפול אבל לבסוף הצליחה להגיע למטה. עצרנו המון פעמים ועשינו את המסלול ממש לאט. הנעליים שלי היו קצת גדולים מדי (לכן דבר ראשון שעשיתי כשירדתי, היה ללכת להחליף למספר קטן יותר) אבל מסתבר שזה נחמד לגלוש, להינות מהנוף היפהיפה שיש על ההר ולתפוס מהירות (לא יותר מדי). אחרי ירידה אחת נהיה כבר צהריים אז נתנו לנו הפסקה במסעדה של אמצע המסלול.  אכלנו בשמש ואני החלטתי שבשביל היום הראשון זה מספיק. ירדתי למטה עם המפתח של האוטו של מריקה (שקיבלה מדריך פרטי שיעזור לה עם הפחד גבהים) ואת השאר יורם כבר סיפר. 

הילדים נשארו כמובן אחרי השיעור כדי לגלוש לבד (המדריך מכריח אותם לעשות סללום ולהתאמן על הסיבובים והם רוצים רק לגלוש ישר למטה). התחיל כבר לרדת גשם ולקראת ארבע הם הסכימו להפסיק ולחזור הביתה. גם פטר ומריקה סיימו וחזרו הביתה, וברוב דיעות הוחלט לצאת לטיול בעיר הקרובה - zell am see (אגם זה see בגרמנית). הגשם לא פסק, אז סיירנו רק באוטו. ראינו את האגם וחזרנו חזרה. בדרך תיכננו לעצור במלון, שבמסעדה שלו יש מנות ללא גלוטן. שמנו ב GPS את הכתובת שהיא ב saalbach ופתאום קיבלנו הוראות להתחיל לטפס למעלה על ההר. המלון נמצא גבוה מאוד, עם נוף מקסים, אבל המסעדה נסגרה כבר (סוף עונה). אז חזרנו לדירה, עם עצירה קצרה בסופר billa, להשלמת אוכל.

זהו, ארוחת ערב ולילה טוב. מחר הבטיחו לנו שלג. נקווה לטוב.

אוסטריה 2014- אפריל 7

איזה התרגשות. הולכים לעשות סקי היום. למרות שהצלחנו לקום ממש מוקדם איך שהוא נהיה לחוץ ביציאה. אבל הצלחנו להגיע בזמן אך לא עם כל הדרוש. השיטה כאן היא שצריך לרכוש כרטיס למעלית גם אם אתה בבית ספר - משלמים על מבוגר והילדים חינם. כרטיס ל 3 ימים עולה 92 euro - זאת הסיבה שחינם לילדים. בסוף, למרות שחשבנו שהם ברמות שונות כל הילדים התקבצו בקבוצה אחת ויצאו לדרך עם מדריך בשם אנטוני. יורם ומריקה קיבלו מדריכה בפנסיה אבל הם הרגישו טוב יותר וגלשו בקלות. 

בצהריים באנו מהר לאכול בבית את מרק העוף שהכנו, ספגטי בולונז וסטייק. מריקה הכינה מהר גם סלט כך שהיה ממש הרבה אוכל. אך אין זמן לנוח על זרי הדפנה. צריך לחזור מהר למשטר האימונים. יואנה ואנקה החליטו שבמקום לחכות ליד הילדים הם עולות ברכבל לנקודה הכי גבוהה,  2096 מטר. מסתבר שלמעלה יש עוד רכבל שבו עולים המון ילדים שיורדים באחד ממסלולי הסקי הארוכים. יש מסלולים כחולים ואדומים. אנחנו ישבנו במסעדה מוקפים בגולשים ושמש קיצית משהוא ואכלנו אפל שטרודל וקפוצינו. כל פסגות ההרים המושלגות שמסביבנו היו ממש יפות. 

ב15:30 נגמר השיעור אבל הילדים לא הפסיקו עד 16:00. הם נפלו שדודים , רצו ללכת לישון ולאכול ואז אחרי האוכל קיבלו עוד כוח. יורם גם נפל עייף מהשמש והיום סקי המוצלח. 

אוסטריה 2014 - אפריל 6

בילינו לילה במלון הצמוד לשדה התעופה. קיבלנו 2 חדרים - אחד עם 4 מיטות ואחד עם 2.  יורם ואני דווקא בחרנו בחדר הקטן והיה לנו שקט, למרות שבבוקר כשקמנו התגעגענו קצת. 

אכלנו ארוחת בוקר טעימה. אפילו תמר קיבלה לחם ללא גלוטן, שכמובן לא אכלה. ההחלטה לדחות את הנסיעה ליום למחרת היתה מאוד מוצלחת. והמלון היה ממש סבבה, במחיר מצחיק. כל הכבוד ליואנה.

הנסיעה ל- saalbach ארכה כשעתיים וחצי עם עצירה אחת. יואנה נהגה באוטוסטרדה והיה לה ממש כיף. עצרנו במקום שבו היתה עליה לרכבל. בחנות הספורט, שתמיד צמודה למקומות של סקי, רכשנו בסוף סוף סוף עונה softshell ליורם (מתנת יום הולדת בשותף עם גיל ואביטל. תודה), ומעילי ז׳קט לאמיר ותמר. הגענו לדירה ששכרנו במהירות, בזכות מערכת הניווט של האוטו ( מי שוכר GPS  בימינו ?) והכבישים המעולים של הגרמנים. כשהתחלנו לעלות הכבישים נהיו צרים יותר ומפותלים יותר, אבל התנועה היתה דלילה והנסיעה חלקה.

בעל הבית לא מדבר כמעט אנגלית, ונראה שהפרענו לו באמצע שנת הצהריים, ועוד ביום ראשון. לא ממש נחמד, אבל מצד שני הדירות סבבה. מה שכן, הוא טרח להסביר לנו, בתנועות ידיים, שאת האשפה צריך לחלק לארבעה פחים. ממש כמו בבית...

גם הפעם אין מעלית, אבל השנה צריך להעלות את המזוודות רק 2 קומות. התמקמנו בחדרים (אנקה ויוני בחדר קטנטן עם מיטה אחת וחדר רחצה, והשאר בדירת שלושה חדרים (2 חדרי שינה וסלון עם מטבחון). פרקנו את המזוודות וירדנו למטה כדי לנסוע לאכול צהריים במסעדה הקרובה. אנחנו גרים בעיירת סקי, עם המון מלונות ומסעדות, כך שלא צריך להיות קשה למצוא מסעדה. מצד שני, השעה שתיים ביום ראשון. מאוד ריק בחוץ. בחניה פגשנו את פטר ומריקה שחזרו מסיור בעיירה (הם החליטו לנסוע ישר אחרי הטיסה וחיכו לנו במלון). יצאנו לאכול יחדיו, ומצאנו מסעדה אחת פתוחה. היה די מגעיל, מאוד מלוח. היתה להם אמנם מנה לתמר, אבל תמר לא אהבה את האורז (שהיה מתוק) או את הסטייק עוף הודו (שהיה לא רע). יוני ואמיר דווקא נהנו מהאוכל (המבורגר לאמיר ושניצל ליוני). סיימנו ורצנו לחנות סקי כדי להרשם לקורס ולשכור ציוד (הם סוגרים בחמש והשעה כבר ארבע). השארנו שם 766 יורו לשלושה ימי קורס וציוד לילדים וליורם. יואנה תחליט מחר אם לשכור ציוד או לא. יש לציין שכמות השלג באיזור לא מעודדת, ולא ברור אם נעשה סקי על שלג או על עשב ובוץ...

סיימנו עם הסקי ורצנו לסופר, שנסגר בשש. קנינו צידה וחזרנו לחדרים.

כבר נהיה ערב, אז יואנה החלה להכין מרק עוף, שיהיה לארוחת צהריים למחר (הקורס הוא בין 10 ל- 12 ואז ממשיך בין 13:30 ל- 15:30. בין לבין צריך לחזור למלון ולאכול). הילדים מעבירים את הזמן, בעיקר משחקים בטלפונים שלהם, וקצת בתקשורת בין אישית.

אכלנו ארוחת ערב משותפת עם משפחת וול, היה טעים ונעים ופרשנו למיטות מוקדם יחסית, לקראת הסקי.

אוסטריה 2014 - אפריל 5

נו. שוב אנחנו נוסעים לעשות סקי. לא ברור על מה נעשה סקי כי די חמים. 

יצאנו מהארץ עם חולצה קצרה והגענו למינכן וכל מה שהיה צריך להוסיף זה סוודר קל. לא ממש רציניים עם השלג. הכל ירוק מאוד ( עד כמה שאפשר לראות ירוק בחושך) .

ברגע האחרון החלטנו לעצור במינכן בשדה התעופה לילה לפני שנוסעים ל saalbach. הינו די עייפים גם ככה. הטיסה עברה יחסית בסדר. תמר ונוגה שיחקו כל הזמן. אמיר וטום היו במכשירים שלהם ויוני היחיד ששוחח עם אנקה. 

קיבלנו אוטו יפה מאוד. VW sharan . יש בוסטר מובנה לתמר. הצלחנו לדחוף את כל 5 המזוודות שלנו למקום הקטן המיועד לכך. יש מערכת ניווט שהעבירו לנו אותה לאנגלית והיא ממש הובילה אותנו למלון. אפילו אמרה לנו ' please, turn right' -אפילו מערכות הניווט מנומסות כאן. 

זהו - מחר יוצאים לדרך.