אוסטריה- וינה- היום האחרון - 7/4

היום האחרון הגיע. קמנו מוקדם לארגן את המזוודות, האוכל ואת כל הדברים. האמת שארזנו טוב כשעזבנו את פילזמוס ולכן פתחנו רק מזוודה אחת. המבחן השני היה לודא שאכן אפשר לאחסן את המזוודות במלון הקרוב מאחר ואנחנו צריכים לפנות את הדירה ב 11:00. שלחנו את יורם ואנקה כנציגים ראשוניים עם 2 מזוודות והם אכן חזרו בידיים ריקות. יופי. פתרנו גם את בעית המזוודות. עכשיו רק צריך להעביר זמן עד 18:00, כשהמכונית תאסוף אותנו לשדה התעופה. שכחתי להגיד - בחוץ בסביבות הכמה מעלות בודדות מעל לאפס, עם תחזית לגשם. נהדר. אז מה בתוכנית היום? אחרי הצבעה שנערכה בדירה הוחלט ברוב קולות לבקר בארמון לשעבר שהיה המעון הרשמי של שושלת האסבורג ולאחר בנית ארמון שונברון הפך להיות ארמון החורף. בדרך לארמון ירדנו ליד הקטדרלה של וינה. ביקרנו בה קצרות ואפילו תפסנו את סוף המיסה. עברנו במדרחוב ואכלנו גלידה. (כן, בקור הזה הילדים רצו גלידה). בסוף הגענו לארמון שהוא ענק. באותו מתחם נמצאים גם האורוות ובית הספר לרכיבה שהוא בעצמו אטרקציה. אבל לנו לא היה זמן. בארמון היו שלוש תערוכות מרכזיות: תצוגת כל כלי ההגשה ששימשו את המשפחה (לא ניתן לתאר את הכמות, היופי, המגוון הלא נתפסים בימינו), תערוכה לזכרה של סיסי, שהיתה אשתו של הקיסר פרנץ יוסף ואשר התנקשו בחייה כשהיתה בת 61, ותערוכה של חדרי המלוכה עם רהיטיהם. הילדים התעייפו מאוד מללכת בארמון. אחרי שסיימנו את הביקור עשינו עוד סיבוב קטן בגנים מסביב והתחלנו לחזור לכיוון המדרחוב, למצוא מסעדה ולקנח בקונדיטוריה ״דמל״ הידועה. לאכזבתנו כל החנויות המפוארות הנמצאים במדרחוב סגורות ביום ראשון. אבל היו הרבה אנשים שטיילו בחוץ. מצאנו מסעדה איטלקית נחמדה ופתאום נגמר הזמן. מיהרנו לקונדיטוריה, למטרו חזרה למלון ותוך 20 דקות נסיעה הגענו לשדה התעופה.
הינו מתוחכמים מאוד ועשינו ציאק אין במחשב בבוקר והשתמשנו ב passport פעם ראשונה. זה לא גרם לנו להסתכל איפה המקומות ונפלנו שוב בפח של הכיסאות שלפני מעבר החירום, אלה שלא נשענים לאחור.
בסוף

אוסטריה - וינה - יום שבת - 6/4

לא תיארנו עדיין את הדירה ששכרנו בווינה. זה קרוב מאוד לכנסיה ( שלא נכנסנו בה ביומיים שהינו שם) שהפעמונים שלה מצלצלים כל שעה כמו שעון שוויצרי. הדירה עצמה מרווחת, עם 3 חדרי שינה וסלון/מטבח. תמר בחרה את חדר השינה הגדול ביותר בבית והכריזה שהיא ישנה בו. זה אומר שסבתא אנקה זכתה וההורים הלכו לישון בחדר השינה הקטן יותר.
פתחנו את היום בהמשך החזרת המכונית. מסתבר ששכחנו להחזיר את הניירות של הרכב. למזלינו המשרד היה בדרך ליעד המרכזי שלנו- מוזיאון המוזיקה. זהו מוזיאון אינטרקטיבי מיועד גם לילדים ובו ארבע קומות שבהם לומדים על הצלילים, מוזיקה והמלחינים הגדולים. חוויה נעימה במיוחד היה חדר שבו מקרינים קונצרט של הפילהרמונית של וינה, בקונצרט של ראש השנה האזרחי. חוץ מזה שהאקוסטיקה היתה נהדרת, גם הקונצרט היה מאוד נחמד ובו המנצח חילק בובות ההולמות את הצלילים שהם מפיקים. אחרי כמעט שעתיים הילדים מיצו את העניין והרעב תקף אותם. יואנה הצליחה למשוך עוד קצת הליכה ברגל לכיוון תחנת מטרו שנראתה יותר קרובה למרכז ואכן מצאנו שאנחנו במדרחוב. מסביב חנויות בגדים מכל הסוגים, פתוחות, אבל סבלנות אין לאף אחד. חזרנו לדירה, הכנו ארוחה טעימה והלכנו לנוח צהרים. הילדים ניצלו את הויפי החופשי שהיה בדירה, הורידו מלא משחקים, דיברו עם הקרובים והיו מאוד עסוקים. לקראת 17:00 יואנה קמה משנת הצהרים והחלטנו שזה הזמן לצאת למסעדה. מצאנו מהארץ מסעדה שמגישה מנות ללא גלוטן, פיצה סקרבצ׳יו ורצינו להגיע לשם בחשמלית, אבל לא התכוננו מספיק ולא היו לנו כרטיסים. אז נאלצנו לעבור דרך תחנת המטרו ואם כבר אנחנו שם אז כבר נסענו בו. בדרך למטרו עברנו דרך גן בלבדרה שבו שוכן אחד מהארמונות של העיר.
המסעדה נמצאת ליד בית העיריה קרוב מאוד לטחנת המטרו שבה ירדנו. להפתעתינו המסעדה היתה מלאה. היו המון מנות לתמר והיא הזמינה בשותף עם אבא שלה פיצה ופסטה. את הפסטה אהבה, את הפיצה פחות. כולם היו מרוצים מהאוכל ואפילו הזמנו טירמיסו וקפה. להגיע הביתה ברגל זה היה כבר גדול עלינו ולכן הזמינו לנו מונית. ברגעים הראשונים שהגענו הביתה, יואנה ויורם עוד חשבו לצאת לאיזה מועדון גיאז. אפילו מצאנו אחד שקרוב. אך העייפות הכריעה אותנו ובסוף בחרנו בשינה טובה. כן, ושכחנו גם את המנות שארזנו לנו לתמר במסעדה. חבל :(

סיפור שתמר כתבה ואיירה אתמול בלילה

אכתוב כאן את הסיפור והתמונות מצורפות בהמשך

שם הסיפור - פו
פעם היה חייזר שקראו לו פופו
והוא תמיד היה שמח
והיום הוא הלך לטייל בטבע
ואז פתאום הוא ראה ילדה
והם נהיו חברים
ואז הוא סיפר לחברים
והוא סיפר גם להורים שלו

אוסטריה - הדרך לוינה - 5/4

המטרה שלנו להיום זה להגיע לוינה. ולארוז את הכל. לא לגמרי תיכננו את הדרך. יש אפשרות לחזור מאיפה שבאנו ויש אפשרות לנסוע דרך זלסבורג. במקור תיכננו שאם נצא מוקדם נספיק לבקר בעיר , לראות את הבית של מוצארט ואז להמשיך כך שנגיע להחזיר את הרכב עד 18:00 במרכז וינה. אבל, לא הספקנו לארוז יום קודם וגם ביקרנו קצת בסלזבורג לפני כמה ימים אז החלטנו לוותר. מפה לשם עד שיצאנו נהייה צהרים כמעט. הנסיעה היא שלוש וחצי שעות בלי עצירה.
יצאנו לדרך וכדי לעודד את מצב הרוח עשינו עצירה ראשונה 50 ק״מ מאוחר יותר באוטלט מעצבים. כאן, היה ברור שנתפצל לקבוצת הבנות ולקבוצת הילדים והמבוגר האחראי. יורם נתן לנו הקצבה של שלושת רבעי שעה. זה נראה לכם מספיק? בעניין הספוילרים - לא מספיק , אבל הצלחנו בכל זאת לרכוש מכנסיים, זיקט ותיק בזמן הקצר הזה. מרוצים, יצאנו לדרך ובאופן מפתיע, מבלי להשתגע מדי צלחנו את כל 350 הק״מ והגענו לוינה.
העיר גדולה ויפה, עם רחובות רחבים . הגענו לדירה בקלות ומיד יורם ויואנה נסעו להחזיר את הרכב. הגענו קצת אחרי 18:00 כשהמשרד נסגר אך גברת נחמדה הראתה לנו היכן החניון ואמרה שאפשר להשאיר את מפתחות בתיבה מיוחדת. וידאנו בטלפון ואכן אמרו שאין בעיה. עכשיו נחכה לראות אם יחייבו אותנו בעוד יום או שזה בסדר. את הדרך לדירה עשינו ברגל, כ 20 דקות ממרכז העיר. הילדים ואנקה כבר אכלו. יואנה ואנקה יצאו לעשות קצת קניות לפני שסוגרים את הסופר ובזמן האוכל ניסינו לתכנן את היום הבא. הרבה תלוי במזג האוויר. יש כיוון כללי ונעדן בבוקר. יעללה, לילה טוב. עוד יומיים אנחנו בבית.

אוסטריה - יום האחרון בפילזמוס - 4/4

היום זה היום האחרון שלנו בהרים. אמירי מרגיש כבר טוב והוא מוכן ללכת לעשות סקי. יורם כבר מיצה את העניין ואם כבר יש הזדמנות אז גם יואנה תצטרף לגולשים.
בחוץ יום עם שמש חזקה. כולנו קמנו ממש מאוחר ויצאנו לפעילות בסביבות 11:40. שכרנו שוב ציוד לכולם ואחרי שאמיר קיבל תידרוך ממש קצר על איך פונים ( יורם היה המורה המסור), הוא הצטרף לכולם ועלה במעלית והצליח לגלוש כאילו עשה כבר קורס. יוני וטום נהנו לרדת במהירות את המדרון וביזבזו את כרטיסי הסקי במהירות; נוגה ותמר מאוד נהנו גם וירדו ועלו ללא הפסקה.
אנקה ניצלה את היום השמשי ועלתה למעלה עם קבינה לראות את הנוף. הפסקה קצרה לאוכל ב14:30 ומהר חזרנו למסלול לנצל את מה שנשאר כי סוגרים את המעלית ב 16:15. תמר ויתרה על הסיבוב של אחרי הצהרים כי היתה עייפה מדי.
אחרי הסקי נסענו לבקר בעיירה קרובה. הילדים טיפסו על כל מיני מתקנים וקפצו עוד קצת ( לא ברור מי איפה הכוחות). חזרנו בערך ב 19:00 . עד שהכנו את הארוחה המשותפת עם משפחת וול, יוני נרדם כבר. כל השאר אכלו ושתו והשמחה רבה. היתה חוויה ממש נעימה. מחר נוסעים ליונה.

אוסטריה -עושים סקי כל היום וביקור בסלזבורג - 3/4

פתחנו את היום בהערכת מצב. בחוץ יורד שלג והכל התכסה שוב בלבן. אמיר בלי חום אבל עדיין לא מרגיש חזק מספיק כדי לצאת לשלג. שאר חברי הבית כבר בשיגרה לובשים את חליפות הסקי ומתכוננים. היום הבטיחו שלוקחים את יורם ומריקה למדרון כחול וגם את הילדים רשמנו ליום נוסף עם מורה. תמרי המשיכה במדרון של המתחילים. יוני ותום עשו כמה מדרונים עם הסקי ליפט ואחרי זה לקחו אותם למסלול קשה יותר. שם כבר עלו בעזרת רכבל שבו יושבים 4 אנשים ( בניגוד למכשיר שמכניסים בין הרגלים והוא גורר אותך כשאתה עם הרגליים על השלג). גם יורם ומריקה עלו לשם. הבנים לא היו מאוד מרוצים. הם היו צריכים לעקוב אחרי המדריך ולעשות סלאלומים במקום לגלוש במהירות. לעומתם, יורם ומריקה לא רצו לגלוש במהירות ובקושי הגיעו בחיים למטה. יורם יותר נהנה ומריקה קצת פחדה מהתהום בשולי המדרון.
בבית יואנה חיכתה להם עם ארוחה חמה. כולם אכלו בתיאבון רב ואפילו שכנענו את אמיר להצטרף לחצי השני של היום. זה היה השיא מבחינת כולם. תמר עלתה סוף סוף למדרון של הגדולים יותר וכמו אלופה אמיתית ירדה בלי בעיות. הבנים ויתרו על המורה והלכו לגלוש לבד. בסוף גם פטר הגיעה וכולם גלשו ביחד. יורם בראש, תמר ונוגה באמצע, ומריקה כמאספת. הם אפילו לקחו את הבנות לעשות את הרמפות של הגדולים. הבנים ופטר ירדו דרך היער מה ששימח את הבנים מאוד מאוד. זהו, סגרו את המעליות בשעה 16:00 ונאלצנו להזדכות על הציוד.
מאחר והינו בנבחרת מלאה החלטנו לעשות טיול לסלזבורג הקרובה. נסיעה של שעה הביאה אותנו ליעד. חנינו בקרוב למרכז העיר והתחלנו לטייל. יש מדרחוב יפה וחלפנו ליד הבית של מוצרט . זה היה כבר סגור למבקרים. נצטרך להגיע לשם בפעם אחרת. השעה כבר 20:00 והילדים היו מאוד רעבים ועייפים. הינו מצויידים בכתובת של מסעדה שמגישה אוכל ללא גלוטן ונסענו לשם. המסעדה היתה מאוד נחמדה והמארחת מאוד אדיבה. אבל הילדים היו מאוד עייפים ובקושי החזיקו מעמד עד שקיבלו את האוכל. כל המנות התאימו לתמר והיא היתה מאוד מרוצה.
זהו, בסביבות 22:00 יצאנו מהמסעדה והגענו הביתה עם כולם ישנים. האתגר מאוד גדול מכיוון שהדירה שלנו נמצאת בקומה רביעית בלי מעלית. לבסוף היה שיתוף פעולה וכולם עלו בעצמם חוץ מתמרי. יורם הכריז שלמחרת יש יקיצה טבעית. לילה טוב.

אוסטריה - יורם ממשיך לגלוש והילדים (חלקם) מסיימים רשמית את הקורס. - 2/4

קמנו ואמירולו שלנו עדיין חולה מסכן. אמא שלו החליטה להשאר ולטפל בו מקרוב. אנקה נשלחה לתעד את המתרחש. הוחלט שאת הצהרים אוכלים בבית הפעם.
בבית העברנו את הזמן במשחקי קלפים, סידורים, בישולים ואמבטיות.
באגף הסקי יש התקדמות בכל הרמות. אצל תמר החליטו לחלק את הבנות לשתי קבוצות - הקבוצה הצהובה שאליה תמר הגיעה קיבלה מדריכה חדשה ותמר לקחה את זה מאוד קשה. היא הרגישה שאפילו שהיא מאוד משתדלת לא היתה מספיק טובה להשאר בקבוצה של המתקדמים ונשארה קצת מאחור. יוני עלה בסקי ליפט למעלה פעם ראשונה לפני הצהרים. גם יורם ומריקה התחילו לגלוש מלמעלה יותר ונראה שהם שולטים ממש טוב בסיבובים. כולם הגיעו הביתה מאוד רעבים ואכלו יפה מאוד את ארוחת הגורמה שהוגשה להם.
הגיעה הזמן להחלפת משמרות וסבתא נשארה עם אמיר בבית בזמן שיואנה הצטרפה לנבחרת הגולשים. היה קשה מתמיד לעקוב אחרי כולם מאחר והם התפצלו לכמה מקומות שונים. תמר נשארה במדרון של המתחילים ויורם ויוני עברו למדרון של המתקדמים יותר. יוני ממש התחיל לגלוש במהירויות גדולות מאוד ויורם התחיל ללמוד לעבור רמפות. תמרי גם כן עשתה כמה רמפות וקצת נעצבה לראות שהקבוצה הכחולה שהיא היתה בה פעם עברה לעלות במעלית הגבוהים.
השעה ארבע הגיעה במהירות והילדים עשו עוד כמה ירידות לבד, בלי המדריך. נראה שמחר ימשיכו ללכת למדריך.( המחיר יורד משמעותית).
סיבוב קטן בסופר וחזרנו הביתה לראות מה קורה עם החולה שלנו. לא היה שיפור משמעותי במצב. בילינו את שאר היום בבית, עם משחקי קלפים וקסמים שהתברר שיורם ומריקה ממש קוסמים. ארוחת הערב המשותפת נערכה במהירות מאחר וכולם היו מאוד מותשים. הצלחנו להפעיל גם את מכונת הכביסה שנמצאת במרתף, בעזרתה האדיבה של אם הבית. וזה זמן להרחיב קצת על המרתף. זה בעצם כניסה נוספת לבניין שנמצאת ברמה הכי נמוכה. יש חדר מיוחד להעמיד את המגלשיים. חדר ליד יש מתקן בקיר שבו תולים( יותר נכון משחילים) את נעלי הסקי הכבדות, ספסלים ומכונת כביסה, מייבש ומגהץ. החדר תמיד מחומם ולכן מאוד נעים להשאיר בו את הנעליים ולמצוא אותם בבוקר חמים. בכלל, מאחר ויש שטיח בהיר במדרגות, יש בקשה לחלוץ נעליים בכניסה. אנחנו משתדלים להיענות לדרישות המקום.
נקווה שאמירות ירגיש טוב יותר מחר. הימים באתר הסקי מתקצרים ועוד יומיים אנחנו נוסעים חזרה ולינה.

אוסטריה היום החמישי - יורם יוצא לגלוש - 1/4

הבוקר אמיר קם כחדש ומלא התלהבות התלבש ויצא ביחד עם כולם לבית ספר. תורה של יואנה להשאר בבית לנוח קצת. יורם ומריקה לקחו את הציוד וביחד עם גרמניה והולנדית ממוצא אירני ובראשם מדריך בשם אדי יצאו אל המסלול. התחילו בתרגילים בסיסיים להתרגל למגלשיים ואט אט התקדמו לעבר ה״שטיח״ - סוג של מעלית למתחילים שעומדים עליה והיא מושכת למעלה כמו מדרגות נעות. בקיצור, למדו לעצור וגם לעשות סיבוב.
בשביל אמיר זה היה היום הראשון. התחיל קצת להתאמן אצל הקטנטנים ומהר מאוד העבירו אותו לקבוצה של יוני. המדריך של יוני - מרקוס - לא מאוד עזר ואמיר הרגיש קצת עזוב. בכל זאת הוא התקדם יפה מאוד וכמעט לא הצליחו להבדיל שזה היום הראשון שלו.
יואנה הצטרפה לחבורה בשעה 11:00, בדיוק להפסקה. היום יש שמש חזקה מאוד וההפסקה התקיימה בחוץ, בשמש. אותו ליצן חביב עשה קסמים ואותם ילדים הסתכלו מוקסמים, חלקם בלי להבין כלום. הם שתו המון מים והופ חזרה. תמר התקדמה יפה מאוד עם סוזנה, למרות שהקבוצה שלהם היתה מאוד גדולה, כמעט 13 בנות, כולן לבושות במעילים ורודים.
צהרים אכלנו במסעדה אחרת אבל השירות היה מאוד איטי ועד שהגיע האוכל כמעט הינו צריכים לחזור חזרה. (יש הפסקה צהרים בין 12:30 לשתיים). הטקס הקבוע הוא שאנחנו נכנסים עם הקופסה של תמר ומבקשים שיחממו לנו ואף אחד לא עושה בעיות (מזל שאין כאן בעיות של כשרות).
אחרי הצהרים החבר׳ה חזרו לשיעורים ויואנה לקחה גם ציוד ועשתה סיבוב קטן במסלול למתחילים, עם הילדים כדי להתכונן למחרת, לשיעור של חצי יום לריענון. יש תמונות. הילדים צעקו שהיא גולשת לאט אבל לא נורא.
חזרנו מותשים הביתה והתחלנו להתכונן לארוחת הערב המשותפת. רגע לפני הארוחה יואנה ויורם יצאו לסיבוב באוטו לראות קצת את הסביבה. כשחזרו מצאו את אמיר עם חום ומאוד עצוב. מיד קיבל אקמול והבנו שהתוכניות למחר הולכות להשתנות.

אוסטריה - היום הרביעי- בית ספר לסקי - 31/3

הלילה אמיר קם והתלונן על כאבי בטן חזקים מאוד. היה בערך 3:00. ישנו לסירוגין עד 7:00 בערך וכשקמנו הוא עדיין לא הרגיש טוב.
קמנו לבוקר לבן. הגשם שירד יום קודם הפך בלילה לשלג והמראה היה נפלא. לאמיר הצענו שיתלווה אלינו לקחת את ציוד הסקי ולראות את האחים שלו הולכים לבית ספר- אולי עד אז ישתפר.
הכנו סנדויצים, אוכל לתמר לצהרים ושמחנו שאנחנו יוצאים ממש בזמן- ב 9:00, כשהשיעורים מתחילים ב 9:45 . אלא ש.... החליפו כאן לשעון קיץ. ואנחנו לא ממש ידענו. אז רצנו מהר לאוטו, ניערנו את השלג מהחלון והופ הגענו למרכז העיירה. מהר לקחנו את הציוד ושילחנו את הילדים אל המדריכים רק ב 30 דקות איחור.
לימדו אותם לנעול את המגלשיים ומהר מאוד דחפו אותם על מורד מדרון קטנטן, שיתרגלו החלקה עם רגליים מקבילות ועצירה על ידי הרחקת העקבים וכיפוף בירכיים. ילדים לא מקבלים מקלות אחיזה והם לומדים להעביר משקל קדימה על ידי זה שהם צריכים להשען עם הידיים על הברכיים. ממש חמודים. בשעה 11:00 יש הפסקה פעילה כמו שהיתה נקראת בישראל. לוקחים את כל הילדים לחדר סגור וחם, מגיע ליצן שעושה חצי קסמים וחצי בדיחות, ומחלקים תה חם ועוגיות. אחרי שמפשירים חצי שעה יוצאים שוב לשלג. עכשיו גם עולים רמה והולכים לגלוש על מדרון טיפה יותר ארוך. מכיוון שתמר ויוני אחים ורצו להיות ביחד העלו את שניהם, למרות שתמר לא היתה לגמרי בשלה. כאן התחיל להיות קשה יותר והיה צריך גם לעשות כל מיני תמרונים בנוסף להחלקה ישירה.
תמרו שלנו מצאה דרך מקורית לעצור כל פעם שהיא תפסה קצת מהירות וזה היה להישען אחורה וליפול על הטוסיק. לא בדיוק מה שלימדו. יוני התקדם ממש יפה והיה מרוצה מאוד. עוד מעט 12:30 והחלק הראשון של היום מסתיים. יורם הלך מזמן עם אמיר הביתה ותמר פתאום נזכרה להתגעגע אליו. היא החליטה להפסיק קצת לפני הזמן וביקשה את אבא. החלטנו שנאכל צהרים ואז סבתא תלך הביתה להחליף את יורם. כך עשינו. אכלנו במסעדה צמודה וממש כשחזרו הילדים לשיעור יורם הצטרף לצופים. יוני המשיך לגלוש ולבצע כל מיני תרגילים של סללום וקפיצות קטנות. תמר לעומתו פחות הצליחה. באיזה שהוא שלב, כאשר ביקשו ממנה לדלג על שתי גבעות קטנות (המכונות בפי הילדים רמפות) היא התישבה למעלה והסבירה להם מעבר למחסום השפה שמשם היא לא זזה. יואנה נחלצה לעזרתה והציעה להעביר אותה לקבוצה של קטנים יותר שבדיוק הגיעה למקום. ההצעה התקבלה ומדריכה בשם סוזנה שהיתה ממש סובלנית אמצה אותה ולא משה ממנה בכל ירידה. נראה שאת סוף היום סיימה עם יותר ביטחון כך שתמשיך מחר. לפני שנגמר היום העלו אותם גבוה יותר וירדו את כל הירידה הארוכה ממש יפה. סיימו בריקוד קטן על רחבה בצד. זהו, נגמר היום הראשון, הילדים תבעו להמשיך להתאמן ליד הבית, לא לפני שתמר קיבלה גלידה מהסופר.
בבית הם באמת יצאו לגלוש עוד קצת אבל המעלית היתה סגורה. כאן חג הפסחא ורוב המקומות בסוג של חופש. אמירוש עדיין היה חולה וישן כמעט כל היום. היה לו גם חום ואחרי דקסמול הרגיש טוב יותר. הלך לישון ללא חום. נראה מה יהיה מחר.

אוסטריה - היום השלישי - 30/3

קמנו מוקדם והילדים יצאו לשלג. הם מאוד נהנים. היום גם השמש יצאה והיה מאוד יפה בחוץ. החשש ממחסור בשלג מתגבר (אבל אנחנו כבר יודעים שהכל מסתדר בסוף...).
החלטנו ללכת לעיר לקנות עוד קצת אוכל וכפפות לאמיר, כי הכפפות שלו נרטבו כהוגן.
עשינו קניות, והגענו לאחת מחנויות ההשכרה של ציוד סקי, שם שכרנו ציוד לאמיר ולתמר, שהיו איתנו. ליוני נשכור אחה״צ, כי צריך להתאים את הציוד. רכשנו גם כפפות אטומות למים לאמיר (וכמובן בובת דובי קטנה לתמר...) וחזרנו הביתה.
היום המעלית עובדת, אז הילדים עשו חיים משוגעים: עלו וירדו ללא הפסקה. רק תמר פיספסה את החגיגה, כי היא הרגישה צורך להישאר בבית ולצייר. היה לה חסך בציור, אז היא השלימה אותו...
חטפנו משהו לצהריים, ואז היה צורך להחליט אם להצטרף לפטר ומריקה לטיול או להשאר בבית. נחשו מה הוחלט?
נכון, נשארנו בבית, וקבענו שגם נרשום את טום ואת נוגה ללימודי סקי, כי ההרשמה נסגרת בשש בערב.
היום התנהל בעצלתיים. אחה״צ השארנו את אנקה עם אמיר ותמר להשתולל בשלג (בדיוק שהם הגיעו המעלית עצרה. חבל...), ונסענו לעיר יחד עם יוני, לשכור לו ציוד ולרשום את הילדים ללימודים (סוף סוף לימודים שהם רוצים להרשם להם).
פטר ומריקה חוזרים מהטיול בקרחון המקומי מרוצים. פטר גם רכש מעיל סקי שווה בחמישים יורו בלבד! הגיעה שעת ארוחת הערב והפעם אוכלים אצליהם. הבאנו אוכל למטה, וכיון שיואנה הכינה פיצה ללא גלוטן לתמר, יורם יצא עם שלשות המוסקטרים (טום, יוני ואמיר) לקנות פיצה מהפיצריה המקומית. האוכל היה טוב מאוד (גם הפיצה של הבנים, של תמר קצת פחות) ונפרדנו לשנת לילה בידיעה שצריך מחר לקום מוקדם - השיעור מתחיל ברבע לעשר ועוד צריך לעבור בחנות ולקחת את הציוד.
לילה טוב.

אוסטריה - תלאות הסים

כבר קנינו סים מקומי בטיול לאיטליה. זה הלך די פשוט. קנינו, הכנסנו את הסים עשינו ריבוט והכל עבד.
פה זה הלך קצת יותר קשה. יורם היה אחראי על הנושא. בעלת הצימר בלילה הראשון אמרה שאין בעיה, יש חנות במרכז הקניות המקומי שמוכרת סימים. כשהגענו לשם התברר שהם לא מוכרים סימים, וכמו ברוב המקומות באוסטריה, המוכרת לא דיברה אנגלית ורק פלטה משהו כמו ״טרפיק״. מה לעזאזל זה טרפיק?
אבל יורם ידע שהסופרמרקט בשם הופר מוכרים סימים של חברת yesss ושהמחיר צריך להיות 10 יורו. מצאנו הופר במרכז קניות ויצאנו למשימה. את הסים רוכשים בקופה, כשעשרות אוסטרים מנומסים, אך קצרי רוח, עומדים בתור מאחורה. והקופאית לא מדברת אנגלית. דווקא היתה חיובית וקראה למישהי שדברה קצת אנגלית, אבל לא הבינה מהחיים שלה בכל מה שקשור סים...
יחד קראנו את הברושור והבנו שבנוסף ל 10 יורו של הסים צריך לקנות חבילה בתוספת 10 יורו שנותנת 1000 דקות שיחה, 1000 סמסים ו- 2gb גלישה. מעולה. היא התקשרה לשרות של yesss והסבירו לה שכל מה שצריך זה לשלוח סמס עם הטקסט Paket total למספר מסוים והחבילה התופעל (למה צריך לשלוח סמס?).
הכנסנו את הסים שלחנו את הסמס ונראה היה שהכל עובד! אבל בעצם שום דבר לא עבד. עם הסים מקבלים משהו כמו 6 יורו קרדיט כדי שאפשר יהיה להתקשר לשרות לקוחות ולשלוח סמס להפעלת החבילה, אבל כדי שהחבילה ההיא שרציתי תופעל צריך שיהיו בחשבון 10 יורו, ולכן ההפעלה נכשלה. מה שלא ידעתי אז זה שצריך להתקשר לשרות לקוחות ולהכניס קודים שהיו רשומים על הקבלה שקבלתי ורק אז נטענו ה 10 יורו הנוספים שקניתי. אז היה צריך לשלוח את הסמס ואז החבילה היתה מופעלת. ולכן, אחרי כמה דקות של שימוש באינטרנט הלכו להם 6 היורו הראשונים שקיבלתי ונגמרה החגיגה.
כשהגענו לפילזמוס, נעזרתי בבעלת הבית, שניסתה לעזור ואפילו התקשרה לשרות לקוחות והבינה כל מה שאמרו לה בגרמנית. היא הבינה שצריך להכניס את הקודים מהקבלה ועשתה זאת, אבל לא הבינה שצריך לשלוח סמס עם הטקסט paket total, אחרת הכסף סתם מתבזבז בלי חבילה, ודי במהירות. כך הלכו להם 19 יורו.

אוסטריה - השלמות ליום הראשון והיום השני

השלמות ליום הראשון: כשעזבנו את הצימר עברנו במרכז הקניות המקומי ורכשנו אוכל לימים הבאים. כמו שכבר ציינו, קנינו גם שני סימים עם חבילת שטה של 2gb, אבל לא ממש הצלחנו להפעיל את החבילה. עוד על כך בהמשך.
אחרי הקניות (בערך באחת) יצאנו לדרך לפליסמוז. עם הסים קיבלנו חבילה בסיסית שאפשרה לנו להפעיל קצת את גוגל נויגייטור (וגם גרמה לנו לחשוב שהכל בסדר עם הסים...) ויחד עם יואנה הנווטת הגענו בשלום לעיירת הסקי פליסמוז. פטר ומריקה הגיעו כמה דקות לפנינו והמארחת, קרינה, הראתה לנו בשמחה את המתחם שלנו, קצת פחות מפואר מאתמול, אבל מאוד מרווח ועם חדר לגמדים! גילינו גם שהדירה שלנו היא בעצם דירת פנטהאוז: לא יוקרתית כמו פנטהאוז, אך בהחלט ממוקמת בקומה העליונה (רביעית), ולא - אין מעלית. ארבע מזוודות, שלוש שקיות עמוסות מצרכים וכמה תיקים עלו למעלה בעמל רב, וישבנו לנוח.
לחרדתנו גילינו גם שאין ויפי בבניין שלנו וצריך ללכת לבניין שליד, בחדר מסוים, כשעומדים על רגל אחת ומניפים את הידיים למעלה, ואז יש קצת ויפי עייף. קשה, קשה.
לעומת זאת, החצר של הבית היא בעצם מדרון החלקה די מתון עם מעליות שעובדות במהלך היום. הילדים (וגם המבוגרים) לקחו את המגלשות מבעלי הבית וגלשו עוד ועוד (בשעה שהגענו המעליות כבר לא עבדו אז היינו צריכים לעלות למעלה ברגל וזה די מעיף). כיף גדול!
נכון להיום מזג האוויר נוח למדי: 5-9 מעלות מעל לאפס, עם שמיים סגריריים וכמעט בלי רוח. אפילו יורם לא מתלונן (חוצמזה שהוא גם לבוש היטב...). אנקה אומרת שחם מדי %#? ומה שכן, יש חשש שלא יהיה מספיק שלג (כיון שהפוסט נכתב בעוד יומיים, אפשר לגלות לכם שהכל בסדר, בלילה שלפני הסקי סקול ובמהלך היום ירד כל הזמן שלג. אין בעיה לגלוש!).
הלכנו לעיר כדי לשאול על לימודי סקי ולמדנו את כל הפרטים. מחר נלך להרשם ולשכור ציוד.
נהיה ערב, ויואנה, אנקה ומריקה הכינו ארוחת ערב טעימה מאוד. אכלנו ולמיטה.

אוסטריה - היום הראשון - 29/3

אתמול נחתנו בשבע בערב וכולם ציפו להגיע לדירה. פעם הראשונה שאנחנו נוסעים מאז שלמדנו שלתמר יש צלאיק. במטוס היא קיבלה מנה יפה ללא גלוטן עם דג ופירה ולחמניה ממש טעימה שרק יואנה אכלה ממנה.
בשדה התעופה אספנו את כל המטלטלים ועברנו בתוך מבוך לעבר מרכז ההשכרה. הגענו לאזור החניה אך דילגנו על המשרד. לא נורא, היתה שם מעלית למשרדים. בזמן שהגברים הלכו לסדר את העיניינים אנחנו פתחנו בפיקניק מאולתר. עד שהם חזרו סיימנו את כל הדברים שהבאנו מהבית וכך פתרנו גם את בעית ארוחת הערב. היה טיפה קשה למצוא את הרכב אך לבסוף הצלחנו. קיבלנו אוטובוס ( סתם, רק מיניואן) ולא מספיק שזה גדול זה גם אדום. לא יפספסו אותנו. היתרון היחיד הוא שיש מקום למכביר וכל המזוודות נכנסות ללא בעיה. הנסיעה לדירה נמשכה שעה וחצי. יואנה הנווטת בדרכים הישנות והטובות ( מפה מודפסת) כי לא עמדו לרשותנו אמצעים אלקטרונים, לא טעתה אפילו פעם אחת ובסביבות 22:00 הגענו לקאופ..... כשהגענו לדירה כולם היו עייפים והלכו לישון מיד. אמיר ותמר ישנו עם אמא ואבא במיטות נפרדות באותו החדר. יוני ישן עם סבתא.
למחרת בבוקר ירד שלג והילדים הלכו לשחק בשלג. הם הכינו איש שלג בעזרת האבא של המארחת ואז הילדים יוני אמיר וטום המשיכו לשחק בשלג ולזרוק אחד על השני כדורי שלג. אחר כך הלכנו לאכול וישר אחרי זה סבתא אמיר יוני טום תמר ונוגה יצאו לטייל. בדרך היו קצת בעיות ומריבות אבל הכול היה בסדר ואפילו הם מצאו רחבה ענקית!!!!!! מלאה בשלג נקי לגמרי. כשהם חזרו מהטיול רטובים מאוד מאוד,בדיוק יצאנו לדרך לפילזמוס.

קנינו סים מקומי בסופרמרקט הופר (בקושי מצאנו מישהי שדברה אנגלית וניסתה להסביר לנו מה לקנות ואיך להפעיל את החבילה). שילמנו 20 יורו ועדיין לא עובד האינטרנט :(
בצימר יש ויפי רק בבניין השני, וגם לא משהו. התנאים פה קשים מאוד :)
חוצמזה,השלג מאוד יפה ומחר נתחיל עם הסקי!

אוסטריה - חורף - קר- 2013

זהו. כנראה שאין ברירה. יורם יאלץ להנות מהשלג והקור. שלבים אחרונים של אריזה ועוד מעט עולים לרכבת. אם בא לכם לעקוב אחרי ההרפתקאות שלנו אתם מוזמנים להרשם לפוסטים שלנו ( חלק עליון למעלה).

Moscow Sighseeing

Maybe i didnt mention it but there are 2 hours difference between Israel and  Moscow. So we decided not to push it in the first day and follow the clock at home - ending up finish breakfast at 10:30 local time. Now is time for checking what Moscow has to offer us. Well , first thig it can offer us is -15 degrees at noon. Isn’t it cool? Yes, it is . Very. But since I came well equiped, I put my fine hat and took a foto right in front of the hotel. 

A taxi pick us up to the Red Square. And it is red- at least it has a red fence. And the nice saint basil museum is realy colorfull. We even payed 250 rubels to visit it. It has a lot of items found aroun 1500. And it is very cold – inside also.

After the basilica we went down the square to find some bazars with baushka. In the middle of the square there was an ice-skating area where kids learned to skate using a pinguin doll preventing them not to fall. Nice.

The bazars abandon the square probably too cold for them also and we found only one . One is enaugh. The presents are on the way. Nearby we also paid a visit to the WWII soldiers mausoleum and the park nearby which is white. Enaugh strolling, otherwise our asses literally frooze, we made our way to the exclusive GUM department store. This was different – heated and empty. The stores inside are selling all the world elite fashion brands. Probably not affordable to the majority of the public, or maybe everyone is at work.

Almost noon and we came to work here and need to reach the office so its time to go back. And the question is how. Taxi? No taxi on the street. A lot of russian people are offering their car to drive u but we didn’t trust them. So I took out the map and start looking at the metro line. Happily a nice old man approach me and ask if he can help. We figured out together the destination station and get inside the metro. The metro ticket is definitiely cheaper - 28 Rubel versus the 550 Rubel the taxi charge. The metro was clean and not crowded and we reach the hotel quickly.
We directly went to work and in the evening we went to eat somwhere clsoe to the office, in a past restaurant where they had no ideea of english. We somehow suceed to order something ceaser salad which was very good.

Russia

Well well well. I am traveling to Moscow. Even excited about it.

Funny how different traveling is when u don't really choose the destination. I was sent from work, and only in the plane I learned about the length of the flight. But this was after I finished to watch the life of pi movie on a very small screen, too many seats in front of me. Still it was remarkable and maybe the flight entertainment team thought it can be a good tranquilizer for passenger - which learns thought he movie the impossible ways to survive.

Anyhow, the flight is 4hours and 10 min long. For Amir( since he was asking), the dinner or maybe lunch consist of a small semi defreezed pita bread with humus and some chicken not eatable dish. In spite of the preparations we reached the airport in Moscow safe and even succeed to pass the boarder (there is a rule here that u need to give the passport to the boarder officer without its cover. It is written but not very big and at the beginning I thought I will be sent home instantly ).

No taxi waited for us and another Israeli guy so we decided to share a taxi p. Almost one hour drive and we reached the destination. The time difference is 2 hours, making it almost midnight but we insist in eating in the hotel restaurant which was not bad.

The elevator which requires the key in order to select the desired floor took me to the modern 15th floor where the lights open by themselves she u pass by. The room was very big and nice. Sweet dreams.