פתחנו את היום בהמשך החזרת המכונית. מסתבר ששכחנו להחזיר את הניירות של הרכב. למזלינו המשרד היה בדרך ליעד המרכזי שלנו- מוזיאון המוזיקה. זהו מוזיאון אינטרקטיבי מיועד גם לילדים ובו ארבע קומות שבהם לומדים על הצלילים, מוזיקה והמלחינים הגדולים. חוויה נעימה במיוחד היה חדר שבו מקרינים קונצרט של הפילהרמונית של וינה, בקונצרט של ראש השנה האזרחי. חוץ מזה שהאקוסטיקה היתה נהדרת, גם הקונצרט היה מאוד נחמד ובו המנצח חילק בובות ההולמות את הצלילים שהם מפיקים. אחרי כמעט שעתיים הילדים מיצו את העניין והרעב תקף אותם. יואנה הצליחה למשוך עוד קצת הליכה ברגל לכיוון תחנת מטרו שנראתה יותר קרובה למרכז ואכן מצאנו שאנחנו במדרחוב. מסביב חנויות בגדים מכל הסוגים, פתוחות, אבל סבלנות אין לאף אחד. חזרנו לדירה, הכנו ארוחה טעימה והלכנו לנוח צהרים. הילדים ניצלו את הויפי החופשי שהיה בדירה, הורידו מלא משחקים, דיברו עם הקרובים והיו מאוד עסוקים. לקראת 17:00 יואנה קמה משנת הצהרים והחלטנו שזה הזמן לצאת למסעדה. מצאנו מהארץ מסעדה שמגישה מנות ללא גלוטן, פיצה סקרבצ׳יו ורצינו להגיע לשם בחשמלית, אבל לא התכוננו מספיק ולא היו לנו כרטיסים. אז נאלצנו לעבור דרך תחנת המטרו ואם כבר אנחנו שם אז כבר נסענו בו. בדרך למטרו עברנו דרך גן בלבדרה שבו שוכן אחד מהארמונות של העיר.
המסעדה נמצאת ליד בית העיריה קרוב מאוד לטחנת המטרו שבה ירדנו. להפתעתינו המסעדה היתה מלאה. היו המון מנות לתמר והיא הזמינה בשותף עם אבא שלה פיצה ופסטה. את הפסטה אהבה, את הפיצה פחות. כולם היו מרוצים מהאוכל ואפילו הזמנו טירמיסו וקפה. להגיע הביתה ברגל זה היה כבר גדול עלינו ולכן הזמינו לנו מונית. ברגעים הראשונים שהגענו הביתה, יואנה ויורם עוד חשבו לצאת לאיזה מועדון גיאז. אפילו מצאנו אחד שקרוב. אך העייפות הכריעה אותנו ובסוף בחרנו בשינה טובה. כן, ושכחנו גם את המנות שארזנו לנו לתמר במסעדה. חבל :(
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה