קאסה דל רומנה והדרך לפלרמו

היום הולכים לראות את הפסיפסים של וילה רומנה. זאת וילה גדולה מאוד שנשמרה מהתקופה הרומית. גודלה כ- 400 מטר עם המון חדרים ומערכת אמבטיות מפוארת. בכל החדרים יש רצפת פסיפסים שנשמרו היטב. לשם שינוי הביקור בוילה הוא מתחת לגג אז אנחנו מוגנים מפני השמש הקופחת. המרחק מהמלון שלנו לשם הוא כ- 5 דקות, אז אין מה למהר. בניגוד לחדר הקטנטן והצפוף שקיבלנו, ארוחת הבוקר היתה מהטעימות שאכלנו בסיציליה. חדר האוכל מרווח ושולחן גדול ערוך באמצע עם כל טוב. מספר הכיסאות מתאים בדיוק למספר האורחים. המארחת מקפידה להושיב אותנו במקום ולהגיש מהבופה. לרגע חשבתי שאנחנו יכולים להתכבד ומיד קיבלנו נזיפה ונאמר לנו שנשב ויגישו לנו. למרות זאת, כמו שאמרתי, ניצחו גם במגוון האוכל וגם בטעמו. עד עכשיו קיבלנו לארוחת בוקר צנים או קרואסון עם קצת ריבה וקפה. כאן חיכו לנו סלט פירות, עגבניות עם פרמזן, נקניק טוב ואפילו ברוסקטות עם עגבניות מיובשות. שכחתי קורנפלקס. הצלחנו למרוח את הזמן, הרי אנחנו בחופש, ושיחקנו עוד כמה משחקי קלפים על המרפסת של החדר. בכלל בטיול הזה נהנינו מאוד לשחק עם הילדים כל מיני משחקי קלפים כשהצלחנו לנתק אותם מהמחשבים למיניהם. נראה שהם יודעים לשחק יפה מאוד ביחד.
אחרי הביקור בוילה הלכנו לקנות כמה מזכרות בשביל המוביל לאוטו. מסתבר שזו מסורת לשים את משרד הכרטיסים בסוף שביל ארוך מאוד של דוכני מזכרות. קנינו כמה כרטיסי ברכה ומכשיר מאוד מעניין לסחיטת מיץ לימון. מעניין עם יעבוד במציאות כמו שהוא עובד בהדגמה.
זהו, עכשיו אפשר לנסוע לפלרמו. זוכרים את הקניון של אתמול. בירור קטן באינטרנט וידא שזה האוטלט היחיד בכל סיצילה וגם היה יחסית בדרך אז פשוט לא היתה ברירה אלה לבקר בו. שמחה רבה אחזה ביואנה בהתקרבינו לשם. נקצר ונאמר שכולם יצאו עם מתנות חוץ מיואנה. כל הבנים קנו בגדי ים, תמר קיבלה פיג׳מה ויוני סוף סוף קיבל צעצוע - מכונית עם שלט. אכלנו גם צהרים שם לפני הנסיעה לפלרמו, שארכה כשעה וחצי. הגענו ל casa mo בערך ב- 18:00. הינו מאוד עייפים אך יורם התעקש שנצא לחגוג את הערב האחרון שלנו בטיול. אז שוב אכלנו פיצה, צ׳יפס וסלט גדול. אין להם מושג איך להכין סלט כמו שצריך. הבירה המקומית היתה טובה מאוד, וגם היין.
זהו, הערב האחרון נגמר. מחר אחה״צ טסים הביתה :-(

חום כבד וחצי האי אורטיגיה

היום חם מאד. כמעט כמו בארץ :-). אבל כאן אנחנו לא יושבים לבטח בחדר ממוזג, אלא מסתובבים בחוץ תחת השמש הקופחת, עם תיק כבד על הגב, ולעיתים עם ילד על הידיים (בד״כ תמר, אבל לאחרונה גם יוני ואמיר דורשים את מנת חלקם, שהרי זה לא פייר). אכלנו ארוחת בוקר פשוטה אך לא רעה ויורם והבנים הלכו לרחוץ בבריכה לפני שנצא לדרך הארוכה. הרחצה היתה קצרה, שכן בשלב מסוים תמר דרכה על פנס שהיה בקיר הבריכה (בנסיון לצאת החוצה) והוציאה אותו מהמקום. מחשש להתחשמלות יצאנו מהמים והרחצה נגמרה.
אירגנו את הדברים ויצאנו לדרך. התכנון הוא לעבור שוב בסירקוז, הפעם בחצי האי אורטיגיה, ואז להתחיל במסע לפלרמו. הלילה נישן בפיאצה ארמרינה, שם יש פסיפסיים גדולים ומרשימים. נסיעה ארוכה מצפה לנו היום. אבל אין בעיה, כי יש לנו אייפד, אייפוד, ספר, ומשחק דמיון שהבנים ממשיכים לשחק באדיקות. כמו שיואנה אמרה באחת הפעמים: ״היינו יכולים לנסוע עכשיו לתל אביב בלי בעיה״.
כרגיל, הגענו לאורטיגיה בצהריים, והיום חם מאד. הסיבוב בחצי האי היה קשה, אבל לא וויתרנו (הבטחנו לילדים כומתה בסוף המסע). המקום בהחלט יפה, מאד מתויר, והים יפה כתמיד. הדרכים צרות, כמו בכל הערים העתיקות בסיציליה, ולמזלנו מרכז העיר די קטן. בדרך עצרנו בכנסיה ומיד אחריה בגלידרייה הקרובה. הפעם יורם בדק את הלחמנייה עם גלידה שכולם אוכלים כאן. לא משהו.
חזרנו לאוטו ויצאנו לדרך. הנסיעה עברה בנעימים, ושוב נוכחנו כמה חשוב ה- gps. השילוט כאן פשוט גרוע. בדרך עברנו ליד קומפלקס אווטלט ענקי של כל מעצבי האופנה. ומי לא עצר? יורם. למה? כי הוא עייף. וכי הוא צריך קפה. אז בתמורה הדרך כל הזמן היתה חסומה והינו צריכים לעקוף כל מיני דברים. והקפה הלך והתרחק. אבל אם הינו עוצרים, מישהוא היה מקבל קפה במקום. כשהגענו לפיאצה ארמרינה אפילו ה- gps כשל, וניסה להביא אותנו לאכסניה דרך שביל עפר על צלע הר, שסופו היה חסום. חזרנו, ניסינו בדרך אחרת וגם שם הגענו למבוי סתום. בנסיון השלישי, כשחלפנו ברחובות הכי צרים שיש, הצלחנו והגענו בשלום!
היינו עייפים מאד אבל בשעות הערב יצאנו לעיר לארוחת ערב. מצאנו את אחת מהמסעדות עליהן המליץ בעל האכסניה ואכלנו את המנה הקבועה: פיצה מרגריטה ופסטה עם רוטב אדום לילדים ומנה משתנה להורים. היה לא רע.
זהו, כבר 21:00 בערב, הגיע זמן לישון. לילה טוב.

הר אתנה וטאורמינה

יום עמוס בפתחינו. עולים להר. הוצאנו את הבגדים החמים מהמזוודות כי אמרו לנו שקר מאוד למעלה, נעלנו נעלי הליכה וקדימה. אה... שכחתי לאמר - יואנה התעוררה מוקדם וישר טיגנה קציצות מהבשר שקנינו אתמול כדי שיהיה מה לאכול בצהרים כשנחזור עייפים ורעבים.
יצאנו מהבית ממש מוקדם בשבילנו, בסביבות 9:00 , ומצאנו מיד שלטים שמכוונים אותנו להר. התחלנו לעלות. בדרך יער ירוק צפוף ויפה מאוד. הילדים החליטו לקרוא במקום להסתכל על הנוף. יוני קורא את ״הפירמידה האדומה״. אני גם התחלתי לקרוא ואמיר החליט להצטרף - אז כולנו ביחד קוראים את אותו הספר. יורם רכש בשדה התעופה את 2 הכרכים החדשים של משחקי הכס ששוקלים טונה בערך וגם הוא התחיל לקרוא בהם לפני יומיים. אז הדרך - פתאום הירוק הפך לשחור. הבחנו בשביל לבה שחור רחב ומאוד מרשים. מכאן יכולנו להמשיך באוטו עוד קצת והגענו לpiano provenza. זה המקום שבו חונים. הוא נמצא בגובה 1800 מטר. מסביבנו הרבה דוכנים שמוכרים מזכרות, רכבל ואיש שגובה כסף על החניה. לאחר בירור קצר הבנו שיש 2 אפשרויות - רכבל שעולה לגובה 2000 מטר או אוטובוס שלוקח אותנו ל- 3000 מטר. הבנו גם שסחבנו מעילים לחינם כי חם מאוד. לקחנו אתנו לפסגה רק חולצת טרנינג או פליז. את הפסגה הגבוהה ביותר רואים מעשנת. התווכחנו אם זה ענן או עשן אך כשהגענו לרכבל העליון המדריך הסביר לנו שזה עשן. הבנו גם שעשן לבן זה טוב. עשן אפור מוציא את העפר שניכנס לנו לנעליים וממש שחור עם אש משמעו תברח מהר. למדנו גם שב- 2002 היתה התפרצות בחלק שבו אנחנו עומדים. התפרצויות קורות רק פעם אחת מאותו מקום, לכן מותר היה לבקר באתר ההתפרצות האחרון שנקרא גם ״הכפתורים״ כי הוא התפרץ מכמה מקורות בשורה, כמו כפתורים של חולצה (boutonnière). ניתן היה לעלות ברגל לראות את המכתשים אבל העליה היתה מאוד מאוד תלולה אז ויתרנו והסתובבנו לנו למעלה. הילדים היו קצת חסרי סבלנות אז אחרי חצי שעה החלטנו לרדת. הנסיעה ברכבל היתה נחמדה מאוד. מדובר ברכבל סקי עם 4 מושבים. למקרה שיש רוח יש גם כיסוי שהופך את המושב דומה לבועה.
למטה קנינו מיני מזכרות מכל הבא ליד. תכשיטים מלבה ומוצרי מזון מקומיים כמו לימונצ׳לו וממרח פיסטוקים, וגם עוגיות. מצוידים בכל טוב נסענו חזרה לדירה.
זה הזמן להרחיב קצת על הדירה שלנו. היא גדולה מאוד אך קצת ריקה ומיושנת. מיטות יש, שולחן יש וזה בעצם הכל. יש גם הד. המטבח מאתגר מכיוון שחסכו בכלים ובסירים וצריך לתכנן הכל מראש. ובכל זאת הצלחנו לארגן ארוחה מדהימה. הפעם קציצות ברוטב עגבניות (קיבלנו מהמארחת עגבניות שהם מגדלים). יוני אמר - אמא אולי נביא קצת עגבניות כאלה לישראל שיטעמו. הוא צודק. הן ממש טעימות ומתוקות.
יואנה אפילו תפסה תנומה קלה ובשעה 16:30 יצאנו לכיוון טאורמינה.
קראנו שצריך לבקר בתיאטרון היווני שנמצא על סלע מבודד ומאפשר תצפית לים היוני. נסענו לנו והגי.פי.אס. לקח אותנו יפה מאוד. ירדנו לאורך החוף ואז יואנה הבחינה בגודל הברוך. הסלע ממש גבוה וצריך לטפס מעלה מעלה, בכביש צר. מזל שיורם נוהג. המכשירים האלה טובים אך לא מושלמים ולא יודעים שחלק מהכבישים סגורים לתנועה והם רק מדרחוב. אז מצאנו את עצמינו - דמיינו את כיכר השעון של יפו ביום שישי בערב כשלפנינו כביש סגור ובצד דרך טלולה מטה. איך שהתחלנו לרדת בה ראינו שלט - חניה, 3€ לשעה. מיד נכנסנו וחנינו ממש מרוצים מעצמנו. בעל הבית לא היה שם אז פשוט התחלנו לטייל. המדרחוב היה עמוס תיירים וחנויות יוקרה לצד חנויות של מזכרות וחנויות צעצועים. אך לנו יש מטרה - להגיע לתיאטרון. דחינו את הקניות לדרך חזרה, חצינו את המדרחוב ובסוף הגענו. מזל שמיהרנו. השעה היתה כבר 18:15 והמקום פתוח עד 19:15. מסתבר שבמקום יש הופעות חיות ובדיוק הכינו את הבמה לאומנים.
הנוף מרשים מאוד וכך גם התיאטרון. הים מציץ בין הקירות שנשארו והנוף מהמם. עשינו סיבוב למעלה, למטה ובסוף נפרדנו מהתיאטרון לכוון המדרחוב. מלונות פאר פזורים לאורך המדרחוב והכביש שמוביל למעלה. זו עיר של עשירים עם מלונות שרובם 5 כוכבים L . הטיילת היתה כבר עמוסה מאוד. הבטחנו קניות בדרך חזרה וקיימנו - תמר קיבלה טלפון צעצוע, אמיר עוד מונסונו ויוני הסתפק במנה נוספת של גלידה. ואז הגענו לחניה. החניה היתה מיועדת ל 6 רכבים, מחולקים ל- 2 צדדים ובאמצע רחבה קטנה. כרגע חנו בה 9 רכבים ו 2 אופנועים כבדים. בעל הבית היה מאוד עצבני עלינו. לטענתו זו היתה חניה פרטית ואנחנו לא ידענו. הוא הצליח להוציא את הרכבים החונים ונתן לנו לצאת. זהו, השעה היתה כבר 20:30 ולנו יש עוד חצי שעה נסיעה הביתה.
כל הילדים נרדמו בדרך. הכנו לנו ארוחת ערב לשניים, ארזנו את כל התיקים כדי שנוכל לצאת מחר מוקדם לכיוון סיראקוז. לילה טוב.

סיראקוז וסוף העולם שמאלה

ארוזים ומוכנים קמנו מוקדם כי היום צריך לעשות את הנסיעה על הבוקר. סיראקוז נמצאת במרחק של שעה וארבעים מהמקום שלנו ולא רצינו להגיע מאוחר מדי. ובכל זאת הצלחנו להגיע ב- 11:00 והיה חם מאוד מאוד. מטרת הביקור - הפארק הארכאולוגי. יש בו את התיאטרון היווני הגדול ביותר בסיציליה. יש בו מקום ל 15000 איש וגם מתוכו נשקף נוף לים. היוונים האלה ידעו לעשות חיים. יש גם מפל למעלה שהילדים טבלו בו את הכובעים וכך התרעננו קצת. הם בכלל לא הרגישו את החום. הם רצו בין השורות, מצאו מגלשות מאולתרות שהיו פעם מדרגות ודי התרוצצו. שמנו לב שכמעט ולא פגשנו ישראלים בטיול שלנו עד עכשיו. מהתיאטרון הלכנו לראות את אוזן דיאוניסוס שזו מערה שנחפרה על מנת לאכסן דברים ויש לה אקוסטיקה שמגבירה פי 16. כך שכולם צעקו שישמעו את עצמם.
זהו - היה חם מאוד מאוד ודי מיצינו אז החלטנו להשאיר את החלק השני של סיראקוז (חצי האי אורטיגה) למחר ולנסוע ישר למלון שהבטיח בריכה. קודם עצרנו במקדונלדס לארוחת צהרים כי היום יום ראשון וגם שעת הסיאסטה התקרבה ואי אפשר לדעת עם האיטלקים האלה אם נמצא משהוא פתוח. טוב עשינו. למלון הגענו לאחר נסיעה נוספת של 30 דקות. המלון נמצא במקום שנקרא ispica, קצת אחרי noto. הרחובות היו נטושים. המלון נמצא קצת מחוץ לעיר, על טרסה שמשקיפה לים. מין ביקתות נפרדות. לי האוירה הזכירה את סיני, כי היה מין שלוה נעימה כזאת וגם רוח חמה. המלון מיועד גם לאירועים כמו חתונות והוא מאד מאוד יפה.
היה בלבול קטן עם החדרים שנפתר מהר וקיבלנו חדר עם 5 מיטות כך שהיום כולנו באותו החדר. הכרחנו את הילדים לחכות בחדר עד 16:30 לפני שילכו לבריכה כדי שלא יצלו. בינתיים השתעשענו בחדר עם משחקי קלפים. יואנה כיבסה בפעם האחרונה את הבגדים כי היה שמש וגם מתלה לכביסה בחוץ.
לבריכה יצאנו בריצה וגילינו עוד אנשים שהיו שם עם ילדים ששיחקו במים עם כדור. כל הילדים שלנו גם הצטרפו. יואנה ירדה ללובי לשתות קפה ויורם נכנס עם הילדים לבריכה להשתולל. בסביבות 18:00 נהיה ממש נעים בחוץ ומהבריכה יצאו רק לקראת 19:00. מקלחת טובה ומוכנים לארוחת ערב. רק שכאן המסעדה של המלון נפתחת ב- 21:30 והילדים נראו ממש עייפים, כמעט נרדמים עוד רגע. לכן החלטנו להיות הרפתקנים ויצאנו לבדוק איך העיירה נראית. איזה הפתעה נעימה. גוגל לקח אותנו לפיצריה שהיתה סגורה. אמרנו לא נוותר. אז נסענו לפיצריה אחרת. שבכלל היתה מסעדה ממש יפה, שנמצאה במדרחוב. ב- 21:00 ,כשהגענו, שאלו אותנו אם הזמנו, למרות שהמסעדה היתה ריקה. היתה גם להקה שסידרה את הכלים. המלצרים היו מצוידים באוזניות ודיבוריות. את ההזמנה לקחו באמצעות מכשירים אלקטרונים שישר שולחים את ההזמנה למטבח. מאוד מתקדמים. גם האוכל היה סוף סוף ממש טוב. הפעם הזמנו פיצה ופסטה לילדים (איך אפשר בלי) ולנו מנות בשריות שהיו ממש טובות.
את הקינוח לא שרדנו כי כולם ממש נרדמו על השולחן. במדרחוב ליד היתה תנועה ערה מאוד של אנשים שטיילו מעלה ומטה ללא כל מטרה ברורה לנו. ב- 21:30, כשהלכנו, הלהקה עוד לא התחילה לנגן.
בנסיעה הקצרה של 5 דקות למלון כולם נרדמו. מזל שיכולנו לחנות קרוב לדלת החדר.
לילה טוב
נ. ב. בדרך למסעדה תמר דרשה שאחרי הלילה הזה נחזור כבר לישראל כי היא מאוד מתגעגעת. ניסינו להגיד לה שאנחנו נעדרים סך הכל 11 ימים והתשובה היתה: אולי במספרים זה קצת אבל בימים זה המון.
הם ממש חמודים. נקוה שנצליח להנעים את זמנם עד סוף הטיול כך שלא ירגישו איך הזמן עובר.

ים כחול ושמיים

היום נכנסנו לאווירה של נופש. יואנה סוף סוף הצליחה לישון עד מאוחר והתעוררה אחרונה רק בשעה 8:00 . זה היתרון שישנים בקומה העליונה וכל הרעש הוא קומה מתחת. הבית שלנו, שכבר הללנו אותו הוא כמו ביקתה, עם גג של קורות עץ חשופים. חדר שינה אחד והשירותים הם למעלה ולמטה הסלון והמטבח. שם יש ספה נפתחת עליה ישנו אמיר ותמר. אנחנו ויוני ישנו למעלה.

טוב- הכנו ארוחת בוקר ובסביבות 10:00 הילדים סיימו את כל הסבבים באיפד והיו מוכנים לבדוק את המים בבריכה. מכוון שלא היה שם אף אחד הנחנו שהמים קרים מאוד אבל הם לא ויתרו. ונכנסו. הם קפאו וצעקו שקר להם אבל כיף. אנחנו הינו צריכים לפנות את החדר, אז בזמן הזה (כן, השארנו אותם לבד בבריכה לרגע) הובלנו את המזוודות לאוטו וביחד עם תמר הצטרפנו עליהם. לא במים. רק השגחנו מבחוץ. אחרי חצי שעה הם החליטו שעכשיו הולכים לים. אספנו הכל (כך חשבנו), עלינו לאוטו והופ נסענו לים. שימו לב - בלי מגבות , בלי שמשיה אבל עם בגדי ם, שקפקפים וקרם הגנה. היה קצת אתגרי למצוא את החוף אבל בסוף הסתדרנו. החופים הם עם אבנים קטנות - וכשבאים ככה לא מאוד מאורגנים יש בזה גם יתרון - זה הרבה פחות מלכלך. המים צלולים מאוד וקרים במידה. כולם חוץ מיורם השתכשכו במים. בסביבות 14:00 החלטנו לקנח בגלידה וגם בברד ולנסוע הלאה. בינתיים הבנו ששכחנו את התיק של תמר ליד הבריכה אז נאלצנו לחזור לקחת אותו. הוא חיכה לנו בסבלנות לבד בשמש.
היעד הוא linguaglossa, עיירה שממנה מטפסים לצד הצפוני של הר אתנה. התלבטנו אם לעצור במסינה או בטאורמינה אך נסענו ישר. הילדים נמנמו להם מאחור או שיחקו במשחקים שהם ממציאים. הדרך יפיפייה. הים כחול והכביש עובר על הצוקים מעל. מאוד יפה.
הדירה ששכרנו מאוד גדולה אך קצת ריקה ומיושנת. מכיוון שלא אכלנו צהריים עדיין והשעה היתה כבר 16:00, יואנה הלכה לסופר להצטייד. יוני אמר שהוא רוצה שניצלים כמו בבית עם קטשופ והרי המשאלה של הילדים היא הפקודה שלנו. אכלנו אוכל ביתי סוף סוף. שניצלים, פסטה, אורז, תירס (מקופסה) וקטשופ. הכל נגמר מהר מאוד. לאחר 3 שעות, לפני השינה אמיר אומר - אמא לא אכלנו ארוחת ערב. קערת קורנפלקס פתרה את הבעיה וכך כולם הלכו לישון מרוצים.
מקווים שמחר נמצא את הדרך לאתנה. האתרים שראינו מתארים את המסלול מאוד בכללי, אז לא בטוח שנגיע לפסגה. על זה נדווח בפוסט של מחר.

מקום לינה: http://www.borgosanfrancesco.it/en/struttura_en.aspx

Borgo San Francesco

Contrada San Francesco

Gioiosa Marea, ME 98063

Phone: 39 (09) 4138493

our review - 4 from 5

המכונית, סולונטו והחופים

קמנו בבוקר, יורם חורפ כמו תמיד ויואנה מסדרת את התיקים. ב-8:30 ארוחת בוקר בחדר האוכל המעוטר (ארוחה בסיסית אבל סבירה בתוספת אספרסו טעים מאד. סוף סוף קפה טוב באיטליה!). חדר האוכל המעוטר -הכוונה היא לתקרה היפהפייה וגם לרהיטים העתיקים -ויתרינות יפות. את המכונית הזמנו מהארץ וקבענו לקחת אותה מתחנת הרכבת המרכזית ב-10:00. ב-9:30 יורם ותמר יצאו למסע אחרי שבעל המקום נסה להסביר מהיכן לקחת אוטובוס. בגדול צריך להגיע לכיכר סטורצה ולשאול את הנהגים שם... טוב, אז זה מה שקרה ולמרות שהנהגים לא מדברים אנגלית הם הצליחו להסביר (בעזרת הידיים) שמדובר בקו 102. ברור שבדיוק כשיורם ותמר הגיעו לתחנה יצא משם האוטובוס והיה עליהם לחכות רבע שעה לאוטובוס הבא. בסוכנות הרכב כמובן שהיה תור והפקידה החביבה בישרה בצער שחל בלבול והרכב שהזמנו (סטיישן גדול) לא נמצא במלאי ונאלץ להסתפק בסטיישן קטן (רנו מגאן או אלפא רומאו). זה לא אשמתם, כמובן, מישהו לא העביר את ההזמנה. נו, מה לעשות. בדיקה קצרה העלתה שהאלפא רומאו קטנה מדי ושהמגאן נראה בסדר. בזמן שיורם ותמר נסעו חזרה לאכסניה (תמר במושב הקדמי, אל תספרו לאף אחד) יואנה צמצמה את כל הכבודה שלנו ל 2 תיקים כדי שיכנסו לתא המטען. יואנה גם קנתה בסופר הקרוב אוכל לארוחת צהרים ובשעה 11:15 יצאנו, בשעה טובה, לדרך. ניסינו להשלים את מה שלא ראינו אתמול בסיורים הרגליים שלנו (כנסיה, קתדרלה, כיכר 4 הכיוונים) אבל די מהר החלטנו לוותר (היה עמוס, קצת הסתבכנו והילדים הראו התעניינות מרובה באתרים אליהם נסענו). בסוף דווקא עברנו דרך צומת 4 הכיוונים ובאמת יפה. טוב, עכשיו צריך לצאת מפלרמו. בלי GPS ובלי נווט אנושי היה קשה מאד לצאת מפלרמו (גם אחר כך גילינו שהשילוט בסיציליה לא משהו). אבל הצלחנו ועלינו על הדרך לסולונטו (אתר ארכאולוגי שמשלב עיר פיניקית בת 2400 שנה עם נקודת תצפית מקסימה על עיר דייגים קטנה. אמרנו כבר שהשילוט בעייתי? אבל לא וויתרנו והגענו למקום, כרגיל ב- 14:00 כשהשמש במרום והחום כבד. סיירנו בחורבות העיר העתיקה, שבאמת מרשימה והגענו למקום תצפית יפה עם צל שם התמקנו ואכלנו את ארוחת הצהרים שיואנה קנתה (תירס, טונה ולחמניות - היינו כל כך רעבים שבשבילנו זו היתה ארוחת מלכים).
מסולונטו יצאנו לכיוון ג׳ויוסה מארה, שם נישן הלילה. הדרך עוברת בעיירת הנופש cefalu, שם יש חופים יפהפיים. יש גם המון איטלקיים ומעט מאד חנייה. לאחר מספר סיבובים בנסיון למצוא חניה החלטנו להשאיר את צ׳פאלו לאיטלקים ולהמשיך הלאה. האוטוסטרדה לא רעה והנסיעה עוברת בנעימים, ספרנו מלא מנהרות (הרגשנו כאילו אנחנו במנהרות הכרמל). הבנים משחקים משחק דמיון עשיר ולא משתפים את תמר. אז יורם משחק איתה ״חי צומח דומם״ כדי שלא תרגיש בודדה. יואנה כותבת בינתיים את הבלוג של אתמול. הגענו לג׳ויוסה מארה בסביבות 17:00 והתמקמנו בחדר. המקום מקסים, עם נוף כפרי שקט ויפה. קצת נופש לא מזיק. יואנה והילדים הלכו לבריכה ויורם נסע לסופר לקנות מצרכים לארוחת הבוקר של מחר. הילדים מאד נהנו בבריכה, תמר, חסרת הסבלנות, קפצה למים לפני שיואנה הספיקה למצמץ. מזל שיש מצופים. יורם חזר והתמקמנו לנו במסעדת הבית לארוחת הערב (אנחנו שוב רעבים...). שוב הילדים לא אוכלים כלום (חייבים להגיד שהפסטה פה אמנם טעימה אבל הרטבים שונים מבארץ ומאד שמנים). זהו, כבר מאוחר (אחרי 21:00) אז לצחצח שיניים ולמיטה.

פלרמו - גלידה בלחמנייה

היום טסנו מרומא לפלרמו. טיסה של שעה. בבוקר אספה אותנו מונית שהזמנו באינטרנט (אוי, כמה טוב שיש שירות הזמנות ולא צריך לדבר עם אף אחד). הלך מהר מאוד וכבר הגענו לפלרמו. לפי אמיר ההמתנה על המסלול היתה ארוכה יותר מהטיסה. מונית חבוטה הסיעה אותנו משדה התעופה לאכסניה. בהתחלה חיפשנו שלט ולא מצאנו, חשבנו לרגע שהגענו למקום הלא נכון. בדיקה מדוקדקת יותר גילתה שאנחנו צריכים לצלצל באינטרקום. בעל הבית פתח לנו דלת קטנה בתוך הדלת הענקית של הכניסה ולקח אותנו במעלית לקומה השניה. שם התגלתה לענייניו דירה משופצת להפליא, בדיוק כמו באתר האינטרנט. קיבלנו 2 חדרים. שניהם מאוד יפים, עם תקרות מצוירות כמו בטירה עתיקה. החדר שלנו היה עם חדר אמבטיה בערך באותו גודל של החדר. אצל הילדים היה רק מקלחת אבל יפה מאוד. ואז אמרנו - נלך לאכול. ומה גילינו? שזה יום חג וכל העיר סגורה. כמו ביום כיפור. הכנסיות, המסעדות, החנויות. בעודנו צועדים ראינו חנות כלבו גדולה שהיתה פתוחה. ואז הבנו שבקומה העליונה יש מסעדה והיא פתוחה. זה היתה המסעדה היקרה ביותר שנאכל בה אי פעם כאן . אבל מה לעשות - לא היתה ברירה אחרת. מכוון ששאר הדברים בכלבו היו מאוד יקרים הם נשארו שם ואנחנו צעדנו בחום הכבד חזרה למלון. נחנו, כתבנו בלוגים ובערב יצאנו שוב לטייל. הפעם לכיוון הים. הטיילת של הנמל לא משהוא ( לקוראים הרומנים - כמו mangalia). אבל שם התוודענו למאכל מיוחד במינו - גלידה בתוך לחמנייה. כן ,כן. מקבלים גלידה ולצידה לחמנייה ואוכלים. אפשר לבקש את הגלידה בתוך הלחמנייה מלכתחילה וגם קצת קצפת מעל. אני די התחלחלתי, יורם היה פתוח יותר והסביר לי שגם הגביע עשוי מקמח. נו מילא. היה לידנו שולחן של איטלקים, כמו שמראים אותם בסרטים, עם הרבה ילדים ודורות ובשולחנם ראינו את כל התפריט. אנחנו הינו קונסרבטיבים יותר והזמנו את הטעמים הרגילים - שוקו - פיסטוק לאמא; וניל עם פיצוצים ותות- אמיר; קוקוס עם תות - יוני ווניל לתמר. הזמנו גם קפה פרדו (כאשר אני פינטזתי על קפה קר כמו בארץ) ובמקום קיבלנו אספרסו קטן שהתקרר. נו, ככה לומדים. שוב צעדנו הביתה. השעה היתה כבר 21:00 והכל נפתח מחדש. רגע לפני שחשבתי שסיימנו את היום, אמיר ויוני נזכרו שלא קיבלו ארוחת ערב. נאלצנו להזמין פיצה שאכלנו בחדר. למדנו בדרך הקשה שפפרוני זה לא סלמי אלא פלפל אדום - מה שהפך חצי פיצה ללא רלונטית.
בסוף כולם נרדמו.

רומא - כל מה שלא הספקנו ביומיים הקודמים

רומא - כל מה שלא הספקנו ביומיים הקודמים

קמנו מוקדם כי המלאכה מרובה והזמן קצר. החלטנו להתחיל את היום בפעילויות לילדים וגם נותר להשלים את המסלול של יום קודם.
אתר ראשון - מזרקת טריטון שממש ליד הבית. הילדים מצאו בקלות את סמל הדבורים של משפחת ברבניני שהזמינה את הפסל הזה. המשכנו לרחוב סיסטינה והגענו לחלק העליון של המדרגות הספרדיות. רואים את הנוף נהדר מלמעלה. גם היה מוקדם יחסית ועדיין קריר. מכאן הדרך לפארק פינציו (קטן) קצרה מאוד. הגן הוא חלק מהגינות של וילה בורגזה . מעיין של ירוק בנוף העירוני. התישבנו על אחד הספסלים ואמרנו לילדים שעכשיו אפשר לרוץ. כמובן שבאותו רגע זה לא היה אטרקטיבי כמו לרוץ כשעומדים בתור או משהוא כזה. לבסוף השתחררנו ושיחקנו קצת מחבואים. היעד הבא - מוזיאון הילדים (explora) שנמצא ממש קרוב. אבל קודם עברנו דרך פיאצה דל פופולו היפה עם המזרקות באמצע ועוד אובליסק (ספרנו כבר המון!) לצערנו מוזיאון הילדים היה סגור בלי שום התראה מוקדמת. היו עוד משפחות של איטלקים מאוכזבים וילדיהם עומדים בדיוק כמונו, ליד השלט שאומר שהיום פתוח. כנראה שהאכזבה לא היתה ענקית כי הצלחנו להתאושש מהר ואפילו החלטנו בצעד אמיץ לחזור הביתה ברגל. כאן היתה התלבטות - ללכת ברחוב דל קורסו שבו מרוכזות כל החנויות של הרשתות המוכרות או דרך רחוב בונפיני שבו מרוכזות כל החנויות של המעצבים הגדולים ושעובר דרך מרגלות המדרגות הספרדיות. בחרנו חצי חצי. לא קנינו לא כאן ולא שם. אבל נהנינו מאוד - יואנה לפחות - לראות את החנויות הגדולות. מה שקצת הפריע לחוויה (מעניין איך התרבות האמריקאית משפיעה על חיינו) הוא חוסר הפאר של החנויות מבחוץ. אין כאן חלונות ראווה מפוארים וגדולים. טוב, המדרגות הספרדיות נתגלו לעינינו. אמיר הלך לספור אותם (בריצה כמובן, כי הכוחות שלהם לא נגמרים אף פעם). השעה היתה כבר צהרים וצריך לאכול. בדיוק אז הילדים ראו מקדונלדס ואמרו שהיום אוכלים שם. אז זה מה שעשינו. סניף ענק, עם המון תורים ולמרות כל מה שאומרים על האיטיות של האיטלקים השירות היה מהיר מאוד ובזמן שאנחנו הזמנו, מישהי אחרת שמה על המגש, כך שבזמן שגמרנו לשלם ההזמנה היתה כבר מוכנה.
הלכנו הביתה לנוח כאשר בתוכנית הצהרים היה לבקר בוותיקן. ארגנו ארוחה קלה למי שלא אהב את האוכל שהזמין במקדונלדס (מסתבר שאפשר ליפול אפילו במקומות הכי מוכרים). הילדים התמכרו לויסט ויואנה הלכה מהר לעשות כביסה במכבסה שנמצאת ממש ליד. גם קצת השלמת קניות כדי שיהיה לסנדויצים למחר. שעת השין הגיעה אבל רגע לפני מצאנו מונסונו בחנות צעצועים ליד המכבסה (אמיר מחכה שנמצא מונסונו כבר המון זמן ובארץ אזל. מזל שבאנו לכאן...).
עלינו לאוטובוס לוותיקן. הגענו בסביבות 17:00 ומה שיכולנו לבקר בשעה זו היה רק את כנסית סן פטר. אנחנו התרשמנו מאוד ואפילו יורם לקח את הילדים לתצפית למעלה, ויואנה הסתפקה בלהמתין. אחרי המתנה נוספת בתור (איך אפשר בלי) עלינו במעלית (הילדים נורא רצו לעלות רק במדרגות אבל האיטלקים הרעים לא הסכימו) ואז נשארו עוד 300 מדרגות. אמיר כמעט והתחרט (קצת פחד גבהים) אבל לבסוף התרצה והתחלנו בטיפוס. לא היה קל (תמר עלתה לבד רוב הזמן...) אבל בסופו של דבר הגענו עד לפסגה. סיבוב מהיר לצפות בנוף ויורדים למטה. הגענו בשלום ופגשנו ביואנה המותשת (מאד קשה לחכות כל כך הרבה זמן והם אפילו לא הירשו לה לשבת...). בדרך לאוטובוס קנינו גלידה לילדים (אם היינו מרשים להם הם היו חיים רק מגלידה) והביתה.
זהו. נגמר היום. צריך רק לארגן את המזודות למחר ואנחנו מוכנים. סיציליה מחכה לנו.

רומא - מזרקות וכיכרות - בעקבות המלצותיו של דני קרמן

יום חדש והיום בתוכנית בילוי בחוץ. ביקור באזור פיאצה נבונה ובכל מיני פנינים בעיר עד שנסיים בגן של וילה בורגזה.
שוב התחלנו את היום בסופר שנמצא ממש 3 דקות מהדירה. הכנו ארוחת בוקר והפעם גם סנדויצים.
מול הבית ( אמרתי כבר שיש לנו את הדירה הכי טובה בעיר?) יש תחנת אוטובוס ומיני אוטובוס-קו 116 לקח אותנו לפיאצה נבונה. איזה יופי. חנות הגלידה הראשונה שנקלעה בדרכינו זכתה בביקור כדי שלא יהיו תלונות וממנה נכנסנו לכיכר. הילדים התחילו להבין את הקטע של הפסלים ( אפילו שהם ערומים וזה קצת מביך) וביחד ניסינו לנחש איזה ענק מסמל איזה נהר. הצלחנו חלקית ואת השאר קראנו מהספר. צעדנו לפנתאון לראות איך בנו פעם גג והתרשמנו מהבניין העתיק הזה ( חלקנו יותר וחלקנו פחות ) אבל כולם עשו הפסקת סנדויצים וקפה על המדרגות ממול. המשכנו לכיכר מינרבה וגם שם היה פיל עם אובליסק על הגב. חצינו לכיוון ויה דל קורסו ולפונטנה די טרוי. היה חם והחלטנו לעשות הפוגה לפני שנמשיך בטיול כי כבר אנחנו ממש בבית.
אז הכנו גם צהרים בבית ואז, פתאום , התחיל לרדת גשם. ואיזה גשם. ממש שטף את העיר והקל על החום. בכלל כאן לא לח ולכן נעים יותר אפילו שהמעלות מגיעים בלי בעיה ל 30. בינתיים בידרנו את עצמנו עם טאקי וחלומות ואפילו לימדנו את הילדים ויסט. איך שהגשם פסק, מיד יצאנו לגלידה וחזרנו. היום נחנו אחרי כל השבוע בארץ של ריצות מטורפות ומחר נמשיך במרץ רב יותר.
תמר התלוננה שצריך לקנות עוד דברים חוץ מאוכל כי בגדים ושמלות זה גם חשוב. כנראה שנצטרך לבצע מחר...
לילה טוב ונשיקות לכולם

רומא העתיקה

המטרה של היום היא לראות את רומא העתיקה ולקנות כרטיסי סים לטלפונים (לאו דוקא בסדר הזה). אחרי ארוחת בוקר ביתית הלכנו לכיוון המטרו בכיכר ברניני. התפעלנו מהמזרקה המרשימה, למרות שרק למחרת הבנו מה ראינו. קנינו כרטיסים וגילינו שתחנת המטרו סגורה. למזלנו, הכרטיסים למטרו תקפים גם לאוטובוס! נחמד מצידם. עלינו על אוטובוס לכיוון תחנת הרכבת המרכזית (טרמיני). הגענו בשלום, בדרך ראינו מזרקות, כיכרות, ארמונות ועוד מיני דברים. נכנסנו לתחנה ומיד איתרנו חנות של TIM (חברת הטלפוניה האיטלקית), שם קנינו שני כרטיסים ב 20 אירו כל אחד (קצת יקר אבל זו היתה החבילה הכי זולה - אינטרנט חינם ו 3 שעות שיחות לחודש).
זהו. עכשיו רק צריך למצוא איך מגיעים לקולוסיאום ובשביל זה יש מודיעין. האוטובוס לקח אותנו ממש ממול. כאן מסתבר הגענו לא מצוידים במידע ולא ידענו שיש פטנט לעקוף את התור ( לקנות כרטיסים לכניסה לפלאטין ) אז המתנו שעה. זה היה שיעור לילדים ומבחן לנו אך צלחנו. לא נלאה אתכם בעוד פרטים מעצבנים שקשורים למדריך שמיעה ( audioguide ) שהצריך עוד עמידה בתור אחר.

נראה לי שכולנו התרשמנו מהגודל של המקום והשעה היתה כבר 14:00 כשיצאנו. בעזרת הפורסקוור מצאנו מסעדה ממומלצת בקרבת מקום. באמת הרביולי שלהם ממש טעימים והילדים אכלו כל אחד מנה. הבטחנו גלידה במקום אחר. המקום הזה היה סן קריספינו ליד פונטנה די טרוי וליד הבית שלנו. רצינו לנסוע אבל האוטובוסים היו מוסטים אז יורם עשה מאמץ אדיר והוחלט שהולכים. איזה כיף. כל הרחוב בין הקוליסאום ופיאצה ונציה הפך למדרחוב והלכנו באמצע. לאורך הרחוב נעמדו ציירים, פסלים אנושיים וכו׳. כאן יוני הפך למודאג ושאל -באיזור בפורום רומאן- אמא , כל הבתים ככה או רק ברומא? שאלתי אותו ״מה זה ככה״? -שבורים, תראי מה זה. אז החורבות לא הרשימו אותו.

חלפנו על פני קולומנה של טראיאן והתחלנו לעלות לפונטנה. אתם זוכרים? הינו בדרך לגלידה בכלל. אז לא יכולנו להתעקב יותר מדי. הגענו והופתענו לראות שהגלידריה סטרילית משהוא. המיכלים סגורים ולא רואים את הגלידה - רק לפי מה שכתוב. יוני לא השתכנע ובחר בגלידה ממקום אחר מעבר לפינה. המוכר שראה שאני מחזיקה ביד גלידה מסן קריספין ומיד התחיל לרדת עלי- זה פיסטוק זה- זה לא בצבע הנכון. ושכנע אותי לטעום מהטעמים שלו וכל מה שיוני ביקש. הוא אמר למישהוא אחר בחנות -שם הכל זה יחסי ציבור. ולי הוא מראה מדבקה על החלון - את רואה אנחנו המומלצים של trip advisor.
השעה כבר 18:00 כמעט וזה בדיוק היה הרגע הנכון לסיים את היום. הכנו ארוחת ערב ביתית, מקלחת ולמיטה.


 

Italy the flight

יום שבת. כולם אספו את הבגדים חוץ מיואנה. לכן היא קמה בשש בבוקר לבחור. יורם קם מאוחר יותר. הילדים מתחילים קצת להתרגש ולגעוש. אחרי מספר ניסיונות 3 מזוודות עמדו להם בסלון כש2 בוסטרים ארוזים בתוכם. הם נכנסו לאוטו ב12:00 בצהרים ונסעו לשדה תעופה. רק יום אחד לפני הבנו שבשבת אין רכבת ( כנראה שאנו חיים בעולם שכולו טוב- כי לא העלינו בדעתנו אפילו שלא יהיה רכבת בשבת).
כן - יחסית לטיסות שחווינו לפני 5 שנים הכל היה נהדר. הילדים התעסקו עם הדברים שלהם, תמרי קצת התרגשה אבל בסוף הסתדרה. יורם תפס תנומה קלה בזמן שיואנה התזזה לשירותים ולדלפק התה אבל בסך הכל הטיסה עברה מהר והתגלגלנו לטרמינל. היציאה היתה חלקה ( כל המזודות הגיעו בשלום - אני זוכרת את סיפורי הזוועה של חגית על אליטליה ) ומונית גדולה הסיעה אותנו לדירה. הדירה ממש במרכז רומא - ליד פונטנה די טרוי. יש בה 2 חדרי שינה מחוברים באמצעות מסדרון ארוך שהוא הכניסה , המטבחון והסלון. מאובזרת היטב. יש כאן את המטבחון הכי צר שראיתי מימי. ( כנראה רמז לכך שעדיף לאכול בחוץ ולא בבית).
הספקנו עוד ללכת לסופר . אמיר ותמר הלכו עם יואנה ועזרו לבחור כל מה שצריך. יצאנו לסיור באזור ונעצרנו במסעדה 2 מטר מהבית שהיה בה הרכב של 3 נגנים. ברור שהזמנו פיצה ופסטה והיה טעים מאוד. כולם היו מאוד עייפים אז לא המשכנו הלאה אלא פשוט הלכנו לישון.