יום עמוס בפתחינו. עולים להר. הוצאנו את הבגדים החמים מהמזוודות כי אמרו לנו שקר מאוד למעלה, נעלנו נעלי הליכה וקדימה. אה... שכחתי לאמר - יואנה התעוררה מוקדם וישר טיגנה קציצות מהבשר שקנינו אתמול כדי שיהיה מה לאכול בצהרים כשנחזור עייפים ורעבים.
יצאנו מהבית ממש מוקדם בשבילנו, בסביבות 9:00 , ומצאנו מיד שלטים שמכוונים אותנו להר. התחלנו לעלות. בדרך יער ירוק צפוף ויפה מאוד. הילדים החליטו לקרוא במקום להסתכל על הנוף. יוני קורא את ״הפירמידה האדומה״. אני גם התחלתי לקרוא ואמיר החליט להצטרף - אז כולנו ביחד קוראים את אותו הספר. יורם רכש בשדה התעופה את 2 הכרכים החדשים של משחקי הכס ששוקלים טונה בערך וגם הוא התחיל לקרוא בהם לפני יומיים. אז הדרך - פתאום הירוק הפך לשחור. הבחנו בשביל לבה שחור רחב ומאוד מרשים. מכאן יכולנו להמשיך באוטו עוד קצת והגענו לpiano provenza. זה המקום שבו חונים. הוא נמצא בגובה 1800 מטר. מסביבנו הרבה דוכנים שמוכרים מזכרות, רכבל ואיש שגובה כסף על החניה. לאחר בירור קצר הבנו שיש 2 אפשרויות - רכבל שעולה לגובה 2000 מטר או אוטובוס שלוקח אותנו ל- 3000 מטר. הבנו גם שסחבנו מעילים לחינם כי חם מאוד. לקחנו אתנו לפסגה רק חולצת טרנינג או פליז. את הפסגה הגבוהה ביותר רואים מעשנת. התווכחנו אם זה ענן או עשן אך כשהגענו לרכבל העליון המדריך הסביר לנו שזה עשן. הבנו גם שעשן לבן זה טוב. עשן אפור מוציא את העפר שניכנס לנו לנעליים וממש שחור עם אש משמעו תברח מהר. למדנו גם שב- 2002 היתה התפרצות בחלק שבו אנחנו עומדים. התפרצויות קורות רק פעם אחת מאותו מקום, לכן מותר היה לבקר באתר ההתפרצות האחרון שנקרא גם ״הכפתורים״ כי הוא התפרץ מכמה מקורות בשורה, כמו כפתורים של חולצה (boutonnière). ניתן היה לעלות ברגל לראות את המכתשים אבל העליה היתה מאוד מאוד תלולה אז ויתרנו והסתובבנו לנו למעלה. הילדים היו קצת חסרי סבלנות אז אחרי חצי שעה החלטנו לרדת. הנסיעה ברכבל היתה נחמדה מאוד. מדובר ברכבל סקי עם 4 מושבים. למקרה שיש רוח יש גם כיסוי שהופך את המושב דומה לבועה.
למטה קנינו מיני מזכרות מכל הבא ליד. תכשיטים מלבה ומוצרי מזון מקומיים כמו לימונצ׳לו וממרח פיסטוקים, וגם עוגיות. מצוידים בכל טוב נסענו חזרה לדירה.
זה הזמן להרחיב קצת על הדירה שלנו. היא גדולה מאוד אך קצת ריקה ומיושנת. מיטות יש, שולחן יש וזה בעצם הכל. יש גם הד. המטבח מאתגר מכיוון שחסכו בכלים ובסירים וצריך לתכנן הכל מראש. ובכל זאת הצלחנו לארגן ארוחה מדהימה. הפעם קציצות ברוטב עגבניות (קיבלנו מהמארחת עגבניות שהם מגדלים). יוני אמר - אמא אולי נביא קצת עגבניות כאלה לישראל שיטעמו. הוא צודק. הן ממש טעימות ומתוקות.
יואנה אפילו תפסה תנומה קלה ובשעה 16:30 יצאנו לכיוון טאורמינה.
קראנו שצריך לבקר בתיאטרון היווני שנמצא על סלע מבודד ומאפשר תצפית לים היוני. נסענו לנו והגי.פי.אס. לקח אותנו יפה מאוד. ירדנו לאורך החוף ואז יואנה הבחינה בגודל הברוך. הסלע ממש גבוה וצריך לטפס מעלה מעלה, בכביש צר. מזל שיורם נוהג. המכשירים האלה טובים אך לא מושלמים ולא יודעים שחלק מהכבישים סגורים לתנועה והם רק מדרחוב. אז מצאנו את עצמינו - דמיינו את כיכר השעון של יפו ביום שישי בערב כשלפנינו כביש סגור ובצד דרך טלולה מטה. איך שהתחלנו לרדת בה ראינו שלט - חניה, 3€ לשעה. מיד נכנסנו וחנינו ממש מרוצים מעצמנו. בעל הבית לא היה שם אז פשוט התחלנו לטייל. המדרחוב היה עמוס תיירים וחנויות יוקרה לצד חנויות של מזכרות וחנויות צעצועים. אך לנו יש מטרה - להגיע לתיאטרון. דחינו את הקניות לדרך חזרה, חצינו את המדרחוב ובסוף הגענו. מזל שמיהרנו. השעה היתה כבר 18:15 והמקום פתוח עד 19:15. מסתבר שבמקום יש הופעות חיות ובדיוק הכינו את הבמה לאומנים.
הנוף מרשים מאוד וכך גם התיאטרון. הים מציץ בין הקירות שנשארו והנוף מהמם. עשינו סיבוב למעלה, למטה ובסוף נפרדנו מהתיאטרון לכוון המדרחוב. מלונות פאר פזורים לאורך המדרחוב והכביש שמוביל למעלה. זו עיר של עשירים עם מלונות שרובם 5 כוכבים L . הטיילת היתה כבר עמוסה מאוד. הבטחנו קניות בדרך חזרה וקיימנו - תמר קיבלה טלפון צעצוע, אמיר עוד מונסונו ויוני הסתפק במנה נוספת של גלידה. ואז הגענו לחניה. החניה היתה מיועדת ל 6 רכבים, מחולקים ל- 2 צדדים ובאמצע רחבה קטנה. כרגע חנו בה 9 רכבים ו 2 אופנועים כבדים. בעל הבית היה מאוד עצבני עלינו. לטענתו זו היתה חניה פרטית ואנחנו לא ידענו. הוא הצליח להוציא את הרכבים החונים ונתן לנו לצאת. זהו, השעה היתה כבר 20:30 ולנו יש עוד חצי שעה נסיעה הביתה.
כל הילדים נרדמו בדרך. הכנו לנו ארוחת ערב לשניים, ארזנו את כל התיקים כדי שנוכל לצאת מחר מוקדם לכיוון סיראקוז. לילה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה