אירגנו את הדברים ויצאנו לדרך. התכנון הוא לעבור שוב בסירקוז, הפעם בחצי האי אורטיגיה, ואז להתחיל במסע לפלרמו. הלילה נישן בפיאצה ארמרינה, שם יש פסיפסיים גדולים ומרשימים. נסיעה ארוכה מצפה לנו היום. אבל אין בעיה, כי יש לנו אייפד, אייפוד, ספר, ומשחק דמיון שהבנים ממשיכים לשחק באדיקות. כמו שיואנה אמרה באחת הפעמים: ״היינו יכולים לנסוע עכשיו לתל אביב בלי בעיה״.
כרגיל, הגענו לאורטיגיה בצהריים, והיום חם מאד. הסיבוב בחצי האי היה קשה, אבל לא וויתרנו (הבטחנו לילדים כומתה בסוף המסע). המקום בהחלט יפה, מאד מתויר, והים יפה כתמיד. הדרכים צרות, כמו בכל הערים העתיקות בסיציליה, ולמזלנו מרכז העיר די קטן. בדרך עצרנו בכנסיה ומיד אחריה בגלידרייה הקרובה. הפעם יורם בדק את הלחמנייה עם גלידה שכולם אוכלים כאן. לא משהו.
חזרנו לאוטו ויצאנו לדרך. הנסיעה עברה בנעימים, ושוב נוכחנו כמה חשוב ה- gps. השילוט כאן פשוט גרוע. בדרך עברנו ליד קומפלקס אווטלט ענקי של כל מעצבי האופנה. ומי לא עצר? יורם. למה? כי הוא עייף. וכי הוא צריך קפה. אז בתמורה הדרך כל הזמן היתה חסומה והינו צריכים לעקוף כל מיני דברים. והקפה הלך והתרחק. אבל אם הינו עוצרים, מישהוא היה מקבל קפה במקום. כשהגענו לפיאצה ארמרינה אפילו ה- gps כשל, וניסה להביא אותנו לאכסניה דרך שביל עפר על צלע הר, שסופו היה חסום. חזרנו, ניסינו בדרך אחרת וגם שם הגענו למבוי סתום. בנסיון השלישי, כשחלפנו ברחובות הכי צרים שיש, הצלחנו והגענו בשלום!
היינו עייפים מאד אבל בשעות הערב יצאנו לעיר לארוחת ערב. מצאנו את אחת מהמסעדות עליהן המליץ בעל האכסניה ואכלנו את המנה הקבועה: פיצה מרגריטה ופסטה עם רוטב אדום לילדים ומנה משתנה להורים. היה לא רע.
זהו, כבר 21:00 בערב, הגיע זמן לישון. לילה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה