ברלין 18/03

היום הודיעו שיהיה גשם. היום גם כל החנויות סגורות. אז מה עושים? יש מוזיאונים. אני רציתי לראות את מוזיאון היהודים ששוכן בבניין מאוד מיוחד ובכלל רציתי להבין מה יש לספר מנקודת המבט הגרמנית. אבל, כשירדנו למטה ראינו שגשם אין ובמקום זה יום שמשי. ומה עושים המקומיים ביום שמש? הולכים לשוק הפשפשים. שוק ענק- מאורפארק שמו. הסחורה המוצעת נע בין הררים של זבל, גרוטאות, בגדים יד שניה, לבין תכשיטים עבודת יד וחולצות מקוריות ועוד מיני דברים. עדיין במלחמה בין ישן לחדש הישן או אולי יותר אופנתי להגיד הוינטאג׳י מנצח. ובגרמניה כמו בגרמניה. מסודר. יש פינות ישיבה ומזנוני האוכל מפוזרים בצורה אחידה לכל אורך השוק. גם האוכל מעניין - נקניקים ברור אבל גם דג מטוגן ואוכל טורקי הרבה ( אני טעמתי מן לפה מקופלת שבתוכה תרד ועל זה במקום לבנה שמים סלט קולסאו עם חרדל ) יש גם קינוחים - שטרודל תפוחים.

נהיה כבר 13 וברשותנו מספר פריטים וכבר מיצינו. בינתיים מסתבר הגיעו מלא אנשים והדשא שהיה ריק כשהגענו התמלא בקהל. מין אוירת פסטיבל שכזו. לא שמחה מדי אבל על חשש.
מנוחה קצרה במלון לטעינת סוללות וקדימה לדרך. יש עוד אופרה ב 19:00 שצריך לראות.
החלטנו להתפצל. אני למוזיאון היהודי ( אמא ראתה אותו כבר פעמיים) והיא לטיול. היתי במוזיאון שעתיים וקצת. שונה ממה שציפיתי. לא שואה. אלה, ההיסטוריה של יהדות גרמניה עוד מימי הביניים ועד היום. הדגש הוא על הסבר מהו יהודי, מנהגיו , אפילו אביזרי הדת השונים, ההתנהלות של האוכלוסיה היהודית לאורך ההיסטוריה ובעקבות הגזרות שנגזרו אליו. המוזיאון מודרני ומושקע, רואים שהוא משמש ללימוד הארכיטקטורה של אדריכל יהודי שחי בארה״ב ניתנת לפירושים שונים אך היא מרשימה מאוד. מאיזה שהיא סיבה שאני עדיין לא יודעת להגדיר יצאתי במין תחושה לא נוחה. הכוונות טובות אבל לא ברור עם עצם הצורך במוזיאון שכזה לא אומר הכל.
הגענו גם לאופרה. ראינו אופרה של פרוקופיף - שלוש התפוזים. מאוד מאוד יפה. היו מלא ילדים - בני 8 ומעלה וגם יותר קטנים. הם קיבלו כרית גבוהה כך שלא יהיו מתוסכלים - ולא שמעו אותם במהלך ההופעה. למי שלא הבין גרמנית היה תרגום באנגלית לכל הנאמר בגב של הכיסה שלפנינו. טכנולוגיה יפה שלא מסנוורת את היושב ליד.
זהו - עוד יום ארוך הגיע לקיצו ועכשיו צריך לאגור כוחות ליום האחרון.